הי לכולם

[ל3]

הי לכולם

קמתי בבוקר ועמדתי לצאת מבית כי היו לי הרבה סידורים אבל לא יכולתי. נתקפתי בכזו חולשה נוראית וסחרחורות שאפילו לא יכולתי לקום מהמיטה. האמת שנראה לי שזה אשמתי כי כבר כמה שבועות טובים שאני לא לוקחת את התרופות שלי. לא יודעת למה, פשוט לא מתחשק לי. עכשיו אני חלשה כמו זבוב ונראה לי שהאנמיה שלי חוגגת. לא יהיה מנוס מלחזור לכדורים.

 

[gaia20]

שירי, את מנסה בכוונה לפגוע בעצמך?

למה את לא לוקחת כדורים?? כמה שבועות טובים? לא פלא שאת לא מרגישה טוב!! אני מציעה לך לא להתעסק עם הבריאות שלך!!

 

[ל3]

אולי זה הכחשה

אני מניחה שכשאני לוקחת את הכדורים אז אני מרגישה שאני "בסדר" ושאני כמו כולם. אולי פשוט זה שלב של הכחשה. אבל לא היה לי ברירה לאור המצב אלה לחזור לכדורים. היום כבר לקחתי כך שיהיה בסדר באמת שטות שלא תחזור עלעצמה

 

[gaia20]

שירי

זו באמת שטות, תנסי לא לחזור עליה. אני רוצה לספר לך משהו. לפני תקופה מסויימת, גם אני החלטתי לנסות להפסיק רק לכמה ימים, "כדי לראות אם אני בסדר בלי הכדורים" הרגשתי טוב ואמרתי לעצמי שזה מיותר לקחת כדורים לאור המצב הטוב שלי. אז הפסקתי הכל- כולל הכל. במשך שבועיים בערך- הכל היה בסדר (מכמה ימים זה נהפך לשבועיים...) לא היו כאבים, פריחות... כלום. בתחילת השבוע השלישי, חטפתי סטירה מצלצלת מהגוף שלי- כולי קרסתי, מכף רגל ועד ראש. כאבים בלתי נסבלים, אדמומיות בכל הגוף, פריחות ועוד... כמובן שלא יכולתי להסביר לרופאה שלי למה זה הגיע, היא היתה הורגת אותי אם היתי אומרת לה שהפסקתי. לקח עוד שלושה שבועות עד שהכאבים הפסיקו לגמרי, ההומוגלובין התייצב רק אחרי שלושה חודשים (כל פעם שההומוגלובין טיפה עלה- הגיע מחזור והוריד לי את הערך) בקיצור- זו היתה טעות ענקית. אני בטוחה שאת יודעת את כל זה, אבל רק רציתי לספר למקרה שעוד לא חטפת מהגוף שלך- שלא תחטפי באמת. תשמרי על עצמך. שלך,

 

[כוכי רוזנבאום]

בנות יקרות....

הפיתוי להפסיק עם התרופות הוא כל כך גדול, ועם זאת כל כך טפשי. אם רוצים להפחית בתרופות חייבים לעשות זאת בהתייעצות עם הרופאים ותחת השגחתם. בהיסטוריה הארוכה שלי, נשברתי לא פעם מכמות התרופות שאני מקבלת, כמעט בכל פגישה עם הרופא המטפל שלי, אני "מתמקחת" איתו על מה אפשר להוריד. לפני כשמונה שנים, החלטתי לעשות מעשה, ונסעתי לבית חולים בגרמניה, ושם באשפוז של 3 שבועות, עם השגחה מלאה, עברתי ניקוי מלא מהתרופות. טוב, לא אאכזב אתכן, זה החזיק מעמד חצי שנה, והמצב חזר לקדמותו. בכל מקרה, בנות, לא לבד!!!!לתרופות שאנחנו לוקחות יש השפעה מצטברת, ולכן ייתכן מצב שבתחילה לא נרגיש שהפסקנו אותן, אולם, בחלוף הזמן המצב מחמיר אפילו יותר ממה שהיה בטרם הפסקנו אותן. סוף הנאום שלי להערב... כוכי

 

[ל3]

גאיה תודה

האמת שאני כבר חודש פלוס לא לוקחת את התרופות ובאמת אין כלום.אבל מספיק עם השטיות. את צודקת, אסור לשחק עם זה. נגמר. אני אחזור לקחת את התרופות כמו ילדה טובה.

 

[gaia20]

שמחה שאת חושבת ככה

שירי, אני בטוחה שאת יכולה לדאוג לעצמך ואת לא צריכה אותי כדי להבין את משמעות אי לקיחת התרופות, אבל אני רק דואגת לך ורוצה שתרגישי טוב. שלך,

 

[ל3]

תודה אני יודעת- את מקסימה