הי לכולם

[יעל של אודי]

הי לכולם

כנראה שהיה לילה לא משהו כיוון שקמתי נורא תוקפנית ועצבנית ללא שום סיבה. חשבתי לעצמי שלפני שזה מתנפח אני אעשה גיחה לפורום להירגע קצת. ועכשיו את מקום העצבים תפס עצב גדול שלא הרגשתי כבר כמה ימים טובים. אני מתקשה להניע את האצבעות על המקלדת. חזרה אותה תחושה של כובד כאילו יש מגנט ענק שמושך אותי למטה. אני כבר לא עוקבת אחרי מה שמצית את הרגעים האלה. אני לא מצליחה להחליט אם זה הטיול בפארק אתמול, כשחלפו לידי תינוקות בני יומן ואני רציתי פשוט לחטוף אותן לידיים שלי ולעשות כאילו כלום לא קרה, או החלומות בלילה או אני לא יודעת כבר מה... שלושה חודשים עברו. אז למה אני מרגישה כאילו זה היה אתמול?! ולמה אחרי הימים ה"טובים" חוזרים הרעים עם כזה משקל???

 

[פילה סגולה]

יעלי

"תפסת" אותי בדיוק כשהתכוונתי לכבות את המחשב, אבל לא יכולתי להשארך בלי חיבוק חזק המיוחד רק לך. קשה לדעת למה זה מתנפל עלינו פתאום. אצלי, אחרי כמה חודשים, בתקופה שעוד אסור היה לנו אפילו לנסות שנית, שמתי לב כי העצבות גבוהה במיוחד בימים של הביוץ, כאילו שיש משהו שגופי ונפשי כה רוצים בו והוא אסור. אבל גם בלי זה לא חסרות סיבות לעצבות הזו ואני אנסה רק להזכיר שבטווח הארוך היא תתמתן ותמיד תמיד אנחנו כאן בשבילך. טוב עשית שסיפרת לנו ואם המיטה קוראת לך, לכי אליה... נשיקות פילה סגולה

 

[רומי 3]

לפילה סגולה-אוף טופיק

קבלת את התשובה שלי במייל לפני כשבוע?בכל אופן,תוכלי לצלצל054/619252.

 

[karen01]

הי יעל

הנפילות האלו באות, וכנראה עוד יבואו הרבה זמן. אבל יש כמה דברים שאפשר קצת להתעודד איתם: את כבר יודעת שהנפילות האלו לא זורקות אותך לאותו שיא שלילי שבו היית, אלא לשיא קטן יותר, ואת גם יודעת שאת תצאי מהשפל הזה - אחרי יום, יומיים, שלושה... יש בזה משהו מעודד, שזה כבר לא הכי גרוע, לא? עוד דבר לשמוח בו הוא שהתדירות שלהן פוחתת, ורגעי השמחה או סתם רגעים רגילים הם כבר יותר נפוצים. וחשוב לא פחות - יש על מי ליפול - אנחנו תמיד כאן בשבילך. אין ספק שכל נפילה כזו כואבת ומתישה, והכי מרגיז שזה בא בהפתעה. אבל זה מה שקיבלנו, זה מה שקרה לנו ועם זה אנחנו צריכים להתמודד. וגם עושים את זה בסה"כ לא רע. מקווה שהנפילה תעבור מהר ושלא יהיו עוד הרבה כמוה, קרן.

 

[יעל של אודי]

,תודה בנות

אין לי ספק שהיה לי יותר קשה בהרבה אם לא הייתם פה איתי מודה לכן על האוזן הקשבת ועל הסבלנות

 

[יעל של עדי]

../images/Emo20.gif../images/Emo141.gif../images/Emo142.gif../images/Emo39.gif

התלבטתי אם להוסיף עוד תגובה כי אמרו את מה שאני מרגישה אז אני שולחת לך פרחים לעודד אותך. מה שלי עוזר בימים הקשים, זה גם בן הזוג. יש משהו בחוויה המשותפת שעברנו שקרב אותנו וחיזק את הקשר ביננו וזה נורא עוזר. ביום שיש האחרון הייתי בלוויה של סבתי (בשיבה טובה) ופתאום, משום מקום קפץ לי שלתינוקת שלי לא עשינו את הטקס הזה. נכון שעשינו משהו אחר (שתלנו עץ לכבודה, בגינה) אבל זה לא אותו הדבר. וגם הבת שלי שבת 7 כמעט, שאלה איפה עדי קבורה וכשענינו לה היא אמרה לי "אבל את אמא שלה, איך את לא יודעת איפה היא קבורה". והיא צודקת. וזה החזיר אותי לכל אותם יסורי מצפון על האמהות שלי בנוגע לתינוקת הקטנה הזאת. אז פתאום שיתפתי אתכם במשהו שבכלל לא התכוונתי כשהתחלתי לכתוב את ההודעה... וזה גם אומר שלא ממש חשוב כמה זמן עובר, אנחנו חיים עם זה. אגב, אנקדוטה חמודה, בלי קשר לכל מה שסופר למעלה, אמרה לי אשה אחת שלה זה קרה גם אבל היא הדחיקה את זה והיא כבר לא חושבת על זה 27 שנים. שאלתי באופן ספונטני "אם זה מודחק, איך את יודעת לפני כמה זמן זה היה?"... לא הייתה לה תשובה אבל זה מחזק את המחשבה של "תמיד איתנו" (תרתי משמע). תודה ששפכתי את הלב. (אני טובה בזה). לילה טוב, יעל

 

[זוהרה מצליחה החודש]

יעל יקרה

אנחנו פה בשבילך, אני לא תמיד מגיבה, כי לא תמיד אני מוצאת את המילים. אבל, אני קוראת כל הודעה וכל תגובה, מזדהה עם הרגשות שעולים. עוברת עליי תקופה לא פשוטה, הטיפולים הולכים ומסתבכים ונדמה שהאור בקצה המנהרה עדיין רחוק. אני מאוד רוצה להיות בהריון, אבל נדמה שההריון לא רוצה לבוא. חיבוק גדול (לא זה המחייך), אלא סתם אחד עם הרבה חום ממני זוהרה שנחה לה קצת עד יעבור זעם...

 

[תמי ס]

יעל יקרה

זה כל כך מעצבן כל הנפילות האלה, אבל זה מעבר לשליטתנו, לכולנו יש את הנפילות האלה, גם לי למרות ההריון החדש. המתח הוא עצום גם עכשיו, למרות שכביכול עברתי את הקטע הקשה (סקירת המערכות) אבל אני יודעת שככל שקשה, בכל זאת החיים ממשיכים וצריך להסתכל לכיוון העתיד עם תקווה. בסוף יהיה לכולנו טוב, אנחנו לא נשכח, אבל נמשיך הלאה, ויהיה טוב. אני איתך! כל כך מבינה אותך ושולחת לך המון המון תמיכה מכאן. תמי