הי לכולם
הי דודי דבי עומרי קרנובה שיר ו..כולם חזרתי אחרי שבועיים עמוסים , חוויה משונה אחת, שתי בובות ספוג חדשות(הראשונות שלי) ועוד כמה דברים. לגבי החוויה המשונה: נתבקשתי להכין מופעון ליומולדת של אחיין בן שנתיים. זו הפעם הראשונה (עבדתי על מופעים עם קשישים קודם) והתלהבתי... הכנתי תפאורה מקסימה עם חלון שיושבת מאחוריו ובובות שאת חלקן הכנתי ואת חלקן שידרגתי. את הסיפור שכתבתי התאמתי לגיל 2-5 עם מספר יציאות אל הקהל עם עם בובה ושיתוף הילדים, אורך ההצגה כ20 דקות. יום ההולדת נערך בפארק הלאומי שהיה מלא אנשים ורעש. הילדים ישבו לפני החלון שלי עם הוריהם ולאורך כל המופע היו מרותקים. למעט ילד היומולדת שלא הבין מה הדודה שלו משחקת עם בובות ולא משתפת אותו וניגש שוב ושוב כשאמא שלו אחריו....הציל..לו... הצלחתי להתעלם. לא היתה לי מדונה- עוד הצילו אחד אבל לא נורא .ו כשהגיעה ההצגה לסופה היתי אמורה להפעיל את הטייפ למוזיקת סיום אלא שהטייפ שהיה למרגלותי - נ ע ל ם, אחר כך הסתבר שהאמא של ילד היומולדת (כן זה שניגש שוב ושוב בתחילת ההצגה) לקחה את הטיפ כדי שהוא לא ישחק בו... נו טוב אז הסיום היה ללא מוזיקה אבל די ברור עם תודה לכולם ולהתראות אלא שפה מגיע עוד הציללללו אחד- אף אחד לא מחא כפיים !! וכולם נשארו לשבת. לא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי אז יצאתי אל הילדים עם בובת הכלב שסיימה את ההצגה ונתתי להם ללטף . ההורים אמרו שהיה נהדר והילדים נהנו מאד אבל אני יצאתי עם רגשות מעורבים ומסקנה: לעולם לא בפארק! או אולי לעולם לא בכלל? ומה עם מחיאות כפיים? האם זה קשור ישירות למידת ההנאה? ואיזו מדונה או מגבר כדאי לקנות בתור התחלה (אם בכלל) והשאלה הנצחית איך עוצרים מראש אמהות שנהנות במידת מה לראות את ילדם ניגש אל ה"במה" במהלך מופע ובכאילו מזיזות אותו..... אני אעלה תמונות בקרוב כשיסתיים שדרוג האתר שלי.
הי דודי דבי עומרי קרנובה שיר ו..כולם חזרתי אחרי שבועיים עמוסים , חוויה משונה אחת, שתי בובות ספוג חדשות(הראשונות שלי) ועוד כמה דברים. לגבי החוויה המשונה: נתבקשתי להכין מופעון ליומולדת של אחיין בן שנתיים. זו הפעם הראשונה (עבדתי על מופעים עם קשישים קודם) והתלהבתי... הכנתי תפאורה מקסימה עם חלון שיושבת מאחוריו ובובות שאת חלקן הכנתי ואת חלקן שידרגתי. את הסיפור שכתבתי התאמתי לגיל 2-5 עם מספר יציאות אל הקהל עם עם בובה ושיתוף הילדים, אורך ההצגה כ20 דקות. יום ההולדת נערך בפארק הלאומי שהיה מלא אנשים ורעש. הילדים ישבו לפני החלון שלי עם הוריהם ולאורך כל המופע היו מרותקים. למעט ילד היומולדת שלא הבין מה הדודה שלו משחקת עם בובות ולא משתפת אותו וניגש שוב ושוב כשאמא שלו אחריו....הציל..לו... הצלחתי להתעלם. לא היתה לי מדונה- עוד הצילו אחד אבל לא נורא .ו כשהגיעה ההצגה לסופה היתי אמורה להפעיל את הטייפ למוזיקת סיום אלא שהטייפ שהיה למרגלותי - נ ע ל ם, אחר כך הסתבר שהאמא של ילד היומולדת (כן זה שניגש שוב ושוב בתחילת ההצגה) לקחה את הטיפ כדי שהוא לא ישחק בו... נו טוב אז הסיום היה ללא מוזיקה אבל די ברור עם תודה לכולם ולהתראות אלא שפה מגיע עוד הציללללו אחד- אף אחד לא מחא כפיים !! וכולם נשארו לשבת. לא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי אז יצאתי אל הילדים עם בובת הכלב שסיימה את ההצגה ונתתי להם ללטף . ההורים אמרו שהיה נהדר והילדים נהנו מאד אבל אני יצאתי עם רגשות מעורבים ומסקנה: לעולם לא בפארק! או אולי לעולם לא בכלל? ומה עם מחיאות כפיים? האם זה קשור ישירות למידת ההנאה? ואיזו מדונה או מגבר כדאי לקנות בתור התחלה (אם בכלל) והשאלה הנצחית איך עוצרים מראש אמהות שנהנות במידת מה לראות את ילדם ניגש אל ה"במה" במהלך מופע ובכאילו מזיזות אותו..... אני אעלה תמונות בקרוב כשיסתיים שדרוג האתר שלי.
