הי לכן, התייעצות

digabu

New member
הי לכן, התייעצות

אז ככה, מאז הלידה אני קצת לא מוצאת את עצמי (אני משערת שזאת תחושה שלא עוד רבות, תקנו אותי אם אני טועה) ההערכה העצמית בקנטים, אני לא מרגישה שאני עושה משהו משמעותי עם עצמי והמוח לא עובד.. אני מאד נהנית להיות עם הקטנצ'יק, כל החיים אני עם ילדים וזה סוף סוף שלי, כך שלמעשה מאד כיף לי.. עד שמגיע הערב ואני מבינה שאני עצמי נעלמתי... הרעיון, הוא שאני לא מחפשת עבודה, אלא מנסה לקחת עוד ילד לטפל בו, כי זה יהיה הכי קל מבחינת הכסף וגם כי כרגע אין עבודה שתתן לי סכום שיהיה שווה לי לשים את הקטן אצל מטפלת, שאני בטוחה שאני יכולה לעשות עבודה טובה יותר. דבר נוסף, הפסקתי את הלימודים לפני שנתיים, קצת לעשות הפסקה ובינתיים הכרתי את האיש שלי, ניסיתי לחזור ללימודים אחרים וגם זה לא ממש הלך, אנחנו בתביעה משפטית.. כך שכרגע, אני בלי שום דבר ביד. אני מחפשת משהו שיהיה לי מעניין, שיתן לי זמן איכותי עם עצמי.. אם למישהי יש רעיון, תמיכה, שאלות אשמח לשמוע ותודה שקראתן את המכתב הארוך הזה.
 

lulyK

New member
מה מעניין אותך?

מה התחביבים שלך? את מחפשת משהו ברמת החוג, או לימודי ערב?
 

digabu

New member
אני במצב כזה שאין לי מושג

מה יעניין אותי.. אני גם לא ממש יכולה להרשות לעצמי למצוא משהו שיעלה הרבה כסף. אין לי ממש תחביבים, בהגדרה.. אוףף לא יודעת, נורא מבולבלת..
 

digabu

New member
מקפיצה ובבקשה תתייחסו

אני לא יודעת כמה זה עובר אבל אני ממש במצוקה, נכנסת למצבי רוח ומאשימה את האיש שלו יש חיים.. בבקשה אם יש למישהי רעיונות אפילו סתם יצירתיים לעשות משהו עם עצמי אשמח לשמוע.
 

new mermaid

New member
אויש, אני באותו מצב ../images/Emo24.gif

אני כ"כ מתוסכלת מהחיים של החצי שזה הגורם לרוב הויכוחים שלנו (דברים קטנים כמו למה הוא שטף את האוטו "הטוב" ואני תקועה עם טרנטה מלוכלכת, למרות שלי זה יותר מפריע. אולי כי הוא נוסע לי=ם כל יום ואני למכולת בשכונה? טוב, לשטוף אפשר...) הקטן כבר בו חודש, והפעם אני די משועממת בבית ולא חושבת שאחזיק מעמד 6 חודשים. מצד שני אני לא מתה על העבודה שלי ולא ששה לחזור. אני מפנטזת על לימודים אבל מעבר לסוגיית "למי יהיה כח עם שניים" אני פשוט לא יודעת מה ללמוד. מה מעניין אותי אבל פרקטי?! למה העמסתי עליך את הצרות שלי? שתדעי שאני רוצה להתייחס, פשוט אין לי תשובות
 

ליילה

New member
למרות שאני באה ממקום אחר לגמרי

(ולא פחות בעייתי יש לאמר) אני אנסה להתייחס לבעיה שלך. השאלה היא אם בא לך ללמוד, או לעשות משהו שאינו לימודי. מנסיוני בחיים, יש הבדל עצום בין הרצון לצאת מהבית קצת, לראות אנשים מבוגרים, לעשות משהו שאנחנו גאות בו, ושתורם לאגו ולבטחון העצמי שלנו, לבין הרצון ללמוד. אני הייתי באותו מצב הרבה לפני הלידה, והחלטתי ללכת ללמוד, מהר מאוד התברר שאין לי שום חשק ללמוד, לא בא לי לעמוד במטלות מבחנים ועבודות, ואין לי כח להתרכז, מה שהתחשק לי הוא בסך הכל לצאת מהבית לכמה שעות, לראות עוד אנשים מבוגרים, לדבר עם מישהו, ובכלל שיהיה לי בשביל מה לקום בבוקר, להתלבש להתאפר ולצאת לרחוב. אם מדובר בלימודים, צריך לבדוק מה בא לך ללמוד. אם מדובר בכל דבר אחר, הרי תמיד אפשר להתנדב בכל מיני מסגרות, שם אני בטוחה שאו שיוכלו לקבל אותך עם הילד, או שתוכלי להגמיש את שעות ההתנדבות שלך והימים כך שלא תצטרכי לשים את הילד אצל מטפלת שעולה כסף. עכשיו, תבררי עם עצמך מה בא לך...
 

ליילה

New member
אה וכמובן יש את פתרון

העבודה מהבית, אם הקטע של לצאת מהבית לא כל כך חזק אצלך (פשוט אצלי זה היה החלק הכי חשוב). וכן אני יודעת שיותר קל להגיד מאשר למצוא עבודות כאלו, אבל זה עוד כיוון.
 
אני מושבתת כבר 3 שבועות מלפני הלידה

ויושבת בבית חודשיים אחרי... שמנה (עוד לא מכוערת). הייתי בטוחה שאני אהיה יצירתית ואעשה מיליון דברים שמעניינים אותי.. ועוד לא עשיתי כלום ועוד מעט חוזרים לעבודה... גם כן עבודה.. בסוף זה יקרה.
 
קצת קשה לי לעזור,כי אני לא מכירה

אותך,את התחביבים שלך ואת תחומי העניין שלך. על פניו אני יכולה להציע שתרשמי לחוג פעם בשבוע בערב,בתחום שיעניין אותך ובזמן הזה הגבר/בייבי סיטר,ישמרו על הגוזל. עוד אני מציעה,מנסיוני,לשמר את הזוגיות,ולצאת אחת לחודש נניח,עם בן הזוג לבילוי משותף. אלה הרעיונות שלי,אם תחדדי קצת את הרעיונות שלך,אולי נוכל לעזור יותר.
 
למעלה