../images/Emo24.gif תודההההההה
אני בסדר, רק עייפה וכואבת נורא. כזכור נכנסתי לבית חדש לפני כחודש וחצי. בית ענק ומוזנח שאני מנסה להפוך לבית חם ונעים. מסיידת, מסדרת, מנקה, עובדת בגינה (המון) בקיצור.... עם פיברו (כידוע) חשוב להתקדם לאט ובתשומת לב אבל... זה לא תמיד מצליח
כשבוע ימים עשיתי שפכטל בחדר שיועד להיות חדר השינה שלי ו- 3 ימים שייפתי אותו. בייאוש רב אמרתי: לא עוד!! הזמנתי את המנקה לנקות ולמחרת התחלתי לסייד. אופס!!! שקעתי בעבודה ובהתרגשות של השינוי שחל בחדר. פעם אחת עצרתי לפיפי ושתייה שש שעות!!! - אחרי שעה ישיבה כאבו לי גם השרירים שאין לי אבל... אין מנוחה לרשעים
ההורים שלי היו צפויים להגיע והחדר יועד להקל עליהם את שהותם ולהתחיל למלא את ייעודו היום (
סוף סוף במיטה שלי - אחרי 10 וחצי חודשים!!!) אז לא יכולתי לנוח שבוע עם רגליים למעלה. בשישי לקחתי את הנסיך לחבר בכפר תבור, ונחתי אחה"צ בשבת לעומת זאת, ניקיתי, סידרתי ויצרתי חדר חמים שנעים לישון בו ואחה"צ נסעתי להחזיר את הנסיך הביתה. בראשון בבוקר הם התייצבו: אבא שעזר קצת ו... אימא טורבו!!!! אוי, כמה שאנחנו עבדנו (היא פי 3 ממני) והיא כל הזמן מרגישה שהיא בקושי עשתה משהו
אתמול שכבתי על המיטה חצי יום - לא יכולה לחשוב על לעמוד על הרגליים. רגשות האשמה על האימא שלי (67) הקימו אותי ועבדתי קצת. היית צריכה לשמוע אותי כמה פעמים הושבתי אותה קצת. הבוקר הרגשתי טוב בהרבה. 3 שעות בדרכים ובין משרדים לעשות דברים שלא סבלו דיחוי, הזמן שלי עם אימא החל להתקצר מאוד. מה שלא נספיק עד 17:00 - לא ייעשה!! אז שינסתי מותניים ועבדנו ועבדנו.... הם נסעו אחה"צ. בתחזית מזג האוויר הבטיחו גשם מחר, והעננים החלו להיערם. הדשא שלי היה בגובה אדם בערך - חייב כיסוח לפני הגשם! אז בחשיכה, התחלתי לעבוד עם המכסחת, ערימת הענפים היבשים שהוזנחה שבוע, זעקה גם היא להתפנות לפני הגשם. הצלחתי כמעט.... נשאר עוד קצת כשהטיפות החלו לטפטף. אני רוצה לספר לכם כאן על ההתמודדות המרתקת הזאת עם עבודה קשה (כמו שפעם נהגתי לעשות המון), ועם העייפות והכאבים (שמלווים אותי בשנים האחרונות) אני רוצה כבר כמה ימים לספר לכם איך אני עושה את זה כמו גדולה. אבל... השבוע האחרון היה קשהההההההההה השבוע האחרון היה עמוס במיוחד וכשנחתי - לא יכולתי אפילו לחשוב... עכשיו אני יושבת, הכל כואב כל כך... הרגליים, הכתפיים, אני רק רוצה לשחרר את הגוף. הילד כבר נקי ועוד מעט הולך לישון, והודעתך לא איפשרה לי לסגור ולומר לעצמי: אענה מחר... (בגלל זה נעלמתי ל- 3 ימים זה מה שאמרתי לעצמי כל יום כשפתחתח את דף הפורום: מחר אענה... הכי חשוב זה שבסוף יהיה לי בית כייפי באמת עם גינה מדהימה
את תשובותייך המושקעות, החמות והאנושיות - המרעיפות תשומת-לב על באי פורום זה . והנה - שלא כדרכך , וללא הודעה מוקדמת - נעדרת את מכאן 3 ימים . מקווה אני ששלום לך , לבנך
