הי תותי מה שלומך ?

[sad]

הי תותי מה שלומך ?

 

[sad]

חשבתי עליך

ונזכרתי בעצמי, בתקופות קשות קשות שלי, מאלה שאת מתארת שעוברות עליך, יחד עם כל הקושי והכאב, הלילות הטרופים את גם מטפלת בשני ילדים קטנים שאת הקטן ילדת לתוך הכאב הזה איך את מחזיקה מעמד? יש לך עזרה? איך הגיב בנך הבכור? ליאת

 

[yellowt]

איך אני מחזיקה מעמד..?..שאלת...

לא יודעת... איך שהוא הבנתי מהר מאד שזה מה יש ועם זה אני צריכה לחיות...ואת יודשעת איך זה שהילדים שלך צריכים אותך...רין לך הרבה ברירות..את לא ממש יכולה להתפרק להם ככה פתאום... אופיר הגדול בהתחלה כל הזמן שאל אותי למה אני עצובה ולמה אני בוכה...ותמיד עניתי את האמת..שכואב לי מאד שאחי איננו יותר ואני תמגעגעת אליו וכו´..והוא היה עושה פרצוף עצוב כזה ואומר: גם אני עצוב...ואז גם הבנתי שאני צריכה להיות חזקה גם בשבילו כי הוא היה מאד קשור אליו הם מאד אהבו אחד את השני...טרם היותו אב הוא בילה המון עם אופיר ונתן לו ה מ ו ן אהבה היה לו לב זהב ....אבל את יודעת ילדים לא ממש מבינים את המשמעות המלאה של העניין... ועם שהם הכול אחרת הוא אמנם נקרא על שמו אבל לא הספיק לצערי להכיר אותו...בטוחה אמנם שהוא הרגיש היטב בהיותו בבטן את המצוקות שלי כי היום הוא לא ממש ילד רגוע ...הוא בכיין רציני לעומת אופיר וזה כנראה בגלל כמה שבכיתי כשהוא היה בפנים...בכל זאת זו טראומה רצינית לגוף ואני הייתי בתחילת שביעי ואני בטוחה שזה השפיעה עליו. עזרה הציעו לי ממשרד הביטחון אבל עם תינוק בבית ובעל שעובד עד מאוחר זה לא ממש בר ביצוע אין לי זמן לא לפסיכולוג ולא לקבוצת תמיכה אולי יותר מאוחר כרגע ממש לא מוצאת לזה זמן... זהו ליאתי ..מי היה מאמין...החיים לוקחים אותנו למקומות שלא חלמנו עליהם...(ולא במובן החיובי של החלום...לצערי...) שיהיו לנו ימים קלים יותר... תותי

 

[מיכל@בר]

נוגע ללב כשאת אומרת ששהם הקטן

חסר שקט שכזה, כי היה בבטן כשמשה מת והטראומה והכל.. הכל טרי כל כך, הפצע עדיין מדמם, ואת אמיצה, תותי, כשאת מבינה שאת צריכה להיות חזקה בשביל אופיר שלא מבין בדיוק מה זה אומר שנעלמים ככה פתאום, וזה לא קל.. וכמה נכון אמרת שהחיים לוקחים אותנו למקומות שלא חלמנו עליהם.. הדאגה של sad בקשר אליך נוגעת גם היא ללב כל כך. sad, עם כל מה שעובר עליך, כמה שאת פתוחה ונדיבה ותומכת. לשתיכן, שתי אחיות שמתמודדות

אחד לכל אחת.

 

[רחלי27]

כאב של קטנים וכאב של גדולים.

תותי וסד.. שאלוקים יתן לכם כח,,המון כח ושכל טוב! ולב להיבנות וליבנות את הקטנים האלו. שתדעי לך רק תותי שהקטנים חיים את הכאב. וניראה לי מנסיון שטוב לשוחח עליו וכמה שיותר! אנחנו ממש שיחקנו במכוניות, יצרנו תאונה, שברנו ביחד אוטובוסים ו"ברכנו" את הנהגים שנוסעים מהר בכביש. את חושבת שאם תפנימי את הכאב שלך יהיה לך ולהם טוב מיזה? לא! הם קוראים אותך כמו ספר פתוח! ואת חייבת לשחרר את כל מה שיש בך! את גדולה מהחיים והם גדולים באמת! מצחיק אותי לכתוב לך את הדברים האלו כי בעצם הם ממש לא שלי. הם מין תמליל של שעות של דיבורים עם חברים טובים, שהכרתי כאן באינטרנט ואני ממש לא מכירה אותם! אבל הכאב של ,אחים" ושל ,אכפת לנו ממך" ממש כבש אותי. אמא שלי טוענת שאני חייבת לפרגן לי את המקסימום. ואני מרשה לעצמי לאמר לך את אותו מישפט! אל תחכי לנפילות! בבקשה! קשה לקום מהן אחר כך וזה כאב שחבל להרגיש אותו כל פעם מחדש! מחזיקה לך אצבעות! מקוה להכיר אותך מיקרוב יום אחד ולהדביק נשיקה לקטן שגדל בך למרות הכאב! הוא בטח עוד ימלא אותכם שמחה! מרחוק ..רחלי.

 

[sad]

רחלי, לילה טוב

אצלנו זה לילה ואצלכם? אני רוצה להודות לך וגם חשה שאת נהדרת מהיכולת שלך להיות עבור אחרים בתקופה כל כך קשה בחייך אני מאמינה שההתמודדות המשותפת, ה"לדבר" לחוות עם כולם ולהסביר כל כך חשובה להמשך הדרך שלכם, כשגם הילדים יודעים מה קרה ומוזמנים להביע את רגשותיהם

ותודה!! ליאת

 

[sad]

הי תותי ולילה שחם לי בו מאוד

לילה טוב התעוררתי עכשיו מהחום ואינני יכולה לישון איתו אז נכנסתי לקרוא... תותי אני כל כך מבינה את הקושי הזה.. לא להתפרק מצד אחד ולא להחזיק מעמד מצד אחר לצערי השבירה שלי ותחילת ההתמודדות באה רחוק רחוק בזמן ממה שקרה ועם ההריון והולדת בתי כך שגם אני התמודדתי בו זמנית עם גידול ילדה ועם השבירות והבכי.. זה כך קשה וגם מייסר לקבל ככה תינוק בימים קשים הייתי אורזת אותה הולכת לחברה שהיתה זמינה באותה תקופה, מפקידה אותה בידיה ויושבת ליד , לנסות להיות ליד אבל לא עם... זה עזר לי מאד אני בטוחה שכיום אצלך זה מורכב כשיש לך שניים שאחר מהם גם חווה הכל איתכם (ויכול להביע זאת מילולית -כי אין לי ספק שגם שהם מרגיש. דרך אגב עד היום אני מאמינה שבתי שלי היתה כל כך רגועה ולא תובענית על מנת לאפשר לי.. ) ולמרות הקושי הטכני ועם שניים, תנסי כמה שיותר למצוא את מקורות התמיכה שלך, בן זוג חברה שכנה הלוואי ויכולת ללכת לטיפול העובדה שיש מקום שבו את יכולה לגעת בדברים לבד מבלי שכולם מסביבך איתך עוזר מאוד ואני מקווה שזה יתאפשר לך בהמשך שלך ליאת

 

[yellowt]

מיכל ,רחל ועצובה יקרות לי כל כך....

המילים שכתבתן לי כל אחת בנפרד כל כך נגעו לי וחיממו את ליבי ... התחושות הפנימיות שלי שיש לי אתכם פה... ובעצם מעולם לא נפגשנו ואני מרגישה כל כך קרובה אליכן ממש כמו נשמות תאומות שזה מדהים אותימבעצמי... אתםן יודעותמה אני עוברת..מרגישות אותי בכל נים בגוף ואיך אפשר לא להתחבר לאמפטייה שכזאת... יש לי אליכן המון בלב שקצת קשה במילים רגילות לתאר את התחושות שצפות בי כל פעם מחדש כשאני קוראת את תגובותיכן...כאילו שיש לי מהן אחיות חדשות שאימצתי לי כאן... ואני שמחה שיש לי אותכן ומקווה שיום יבוא וגם נוכל לשבת ולשתות כוס קפה יחדיו.אני יודעת שמיכל מירושלים ורחלי בכלל ר ח ו ק ....ועצובה ,מהיכן את יקרה?? מחבקת אותכן חזק חזק ושוב המון תודה על תמיכה מדהימה תותי

 

[רחלי27]

תותי..

שמחתי על אמת ליראות שהתעודדת! את יודעת איך זה פועל? כשאני כותבת לך אני בעצם מדברת לעצמי ככה..... אז זה בעצם רווח כפול! וחוץ מיזה שבקרוב נוכל להתראות ואז לנסות לחשוב ביחד על כל מיני דברים כאלו שלפעמים עוברים בראש! בטח בפגישה הזו יהיו המון תמונות, אולי גם דמעות אבל הכי הכי תיקוה לעתיד טוב! אני ממש בטוחה. סתם דרך אגב כל חודש החגים אני בארץ עם הילדים. חזקי ואמצי! ונמשיך להיות כאן בקשר. רחלי.