רוברט ג'ונסון
ההתרשמות שלי מאיזור זה של מיסיסיפי, הארץ בה נולד הבלוז, היא מוזרה מעט, ויש לי רגשות מעורבים. במחוז Tunica, הפינה הצפון-מערבית של מיסיסיפי, ההימורים הפכו לחוקיים ובתי קאזינו ענקיים צמחו להם מתוך שדות הכותנה האינסופיים וכעת הם מטילים צל על בתי החוות והבקתות. זה מראה כל כך מוזר ולא מציאותי... אך זה קיים. לא קשה להבחין שזה אחד האיזורים העניים ביותר בארה"ב; יש מעבר מהיר וחד מממפיס (העיר שגובלת בצידו הצפוני של החבל) בכל מה שקשור לתשתיות, תחזוקה ותנאי מחייה. זה אמנם לא כפר דייגים הודי, אך Clarksdale, אחת העיירות הגדולות בדלתה, היא חור אמיתי. רק לצורך הדגמה - לאחר שסיימתי את ביקורי ב 'Delta Blues Museum' שאלתי את אחת העובדות באתר היכן אפשר למצוא טלפון ציבורי (כדי להתקשר הביתה), ותשובתה הייתה שאין טלפונים ציבוריים בקלארקסדייל... טענה זו הופרכה לאחר שבפאתי העיירה, בתחנת דלק, נמצא טלפון ציבורי, שאפילו פעל. מחסור באטרקציות, כיעור הבתים (ואני לא מדבר על בקתות אלא על בתי לבנים שלא זכו לשיפוץ לפחות 30 שנים) והחום הבלתי נסבל הפכו את הטיול שלי דרך חבל ארץ זה למעיק. בהדרגה התברר לי שאין מצב למצוא אפילו קבר אחד של רוברט (זו הייתה ממש מריחת זמן, במיוחד כאשר שותפי לטיול לא הראה עניין, בלשון המעטה) או סתם לעבור בעיירות אחרות באיזור שהיוו בעבר מוקד פעילות לבלוזיסטים המקומיים. לבסוף הסתפקתי במעבר קצר בפאתי Tutwiler, העיירה הנושאת בגאווה את התואר "The Place Where Blues Was Born", ע"ג שלט בכניסה הראשית. גם בתחנות הרדיו המקומיות לא מצאתי נחמה; הפשרה הייתה תחנה בעלת אופי דתי, עם הרבה שירי גוספל וקריין נלהב שנשמע כמו כומר. OK, אמנם לא ציפיתי למצוא איזה קשיש חביב יושב במרפסת הבקתה שלו, עם בקבוק וויסקי מתוצרת מקומית וגיטרה אקוסטית חבוטה, שר בלוז כמו לפני 70 שנים, אך עדיין היה משהו מאכזב במעבר החד יומי בארץ הבלוז של מיסיסיפי. חבל ארץ זה אינו נוח ומסביר פנים, כפי שהיה מאז ומעולם.
