"הכהנים הלוים" - למה אין דגש ב-ל'?

"הכהנים הלוים" - למה אין דגש ב-ל'?

בפרשת השבוע (שופטים) מופיע כמה פעמים הביטוי "הכהנים הלוים". (הביטוי מופיע גם בפרשת כי תבוא (עוד שבועיים), וגם בספר יחזקאל, ובספר דברי הימים. בכל המקומות שהביטוי מופיע, אין דגש באות ל' שאחרי ה' הידיעה. (כתוצאה מכך יוצא שהשווא שמתחת ל-ל' הוא שווא נח ולא נע, כך שכביכול צריך להגיד: halviyim ולא - haleviyim). מישהו יכול להסביר למה?
 

or99

New member
למעשה אין דגש בכל "הלויים" שבמקרא.

וגם בהרבה מקומות בהם ה' הידיעה באה לפני מ' או י' המנוקדת בשווא. אכן השווא באות ל' הוא שווא נח. למה? לא יודע. (או כמו שאומרים: ככה זה בעברית).
 
איך לא שמתי לב לפני זה אף פעם?

ממש בושה. אבל אולי מישהו בכל זאת יכול להסביר למה זה? ואם אכתוב היום "הלויים" בלי דגש ב-ל' זו תהיה טעות???
 

friend9

New member
ניסיון להסבר

1. בתנ"ך מופיעות המילים הלויים, ללויים וכו' כ-240 פעם, כולן בלי דגש בלמ"ד וכולן ביו"ד אחת בלבד. 2. אבותינו ביטאו את הוי"ו בערך כמו W, שצריך לקחת אויר לפני שהוגים אותה. הגייה של אות דגושה בשווא "גומרת" את כל האוויר שבריאות. כדי לא לעשות הפסקה באמצע המילה לשאיפת אוויר, ויתרו על הדגש בלמ"ד. סביר? 3. כלל נידח, המובא למשל במילון אבן שושן (תקציר הדקדוק): בבוא ה' הידיעה לפני י' שוואית ולפני מ' במשקל מַפְעֵל, מְפֻעָל נשמט באותיות אלה הדגש החזק. למשל: הילדים, המדברים, המשומר. ויוצא מן הכלל לכלל הנידח: היהודים, היוונים.
 
אני לא ממש יודעת את התשובה

ופחות מבינה בעניין הזה.. אבל למה צריך להופיע דגש ?
 
כי אחרי ה' הידיעה, אמור להיות דגש..

אם לא מדובר באות גרונית. (כמו שיש דגש במילה "הכהנים", כך היה אמור להיות דגש במילה "הלויים". אבל אין.
 
למעלה