The liloo element
New member
הכוונה
שלום רב, אני קוראת סמויה כאן בפורום כבר מספר ימים וכעת אני אוזרת אומץ וכותבת בשביל לקבל הכוונה בעצמי. אני בחורה בת 21, משוחררת מהצבא כבר שנה לאחר שירות צבאי מלא, עבודה במספר עבודות זמניות וטיול לארה"ב כחלק ממשלחת של הסוכנות היהודית לכ-4 חודשים. אני מאוד מתלבטת לגבי הכיוון שלי בחיים ולגבי מה ללמוד. לאחר לבטים רבים ומחשבות רבות הכיוונים שלי כרגע הם הנדסת תעשיה וניהול או יחסים בין לאומיים, שניהם כמובן באוניברסיטה ושניהם מגיעים לאותו המקום בסופו של דבר- של עבודה עם אנשים ופוזיציה כלשהי של ייעוץ ואוטוריטה מקצועית בסופו של התהליך. נתוני הפתיחה הם פסיכומטרי ראשון(632) ותעודת בגרות מלאה-בתיכון למדתי ביולוגיה וכימיה, מתמטיקה מורחב 4 יח"ל לאחר שבחוסר חשק מוחלט מרדתי בתוכנית המחוננים במתמטיקה אליה נכנסתי בקלות רבה מדי עקב איבחון שעברתי בילדותי כילדה מחוננת. בתור ילדה הייתי בוגרת מאוד ושונה, כנראה כתוצאה של חינוך וגם כמה אירועים בחיי משפחתי הצעירה (אני בת בכורה) שכיום אני יכולה להצביע בוודאות כחלק מהמעצבים הוודאיים של האישיות שלי -אח קטן שנולד עם צניחת עפעפיים-דבר נדיר מאוד שגרם לו להתפתחות קוגנטיבית שגויה (השדה ראייה שלו היה מצומצם עד שהוא נותח והעפעפיים "הורמו" חזרה לצורתם הטבעית) ולשורה של בעיות בחוסר ביטחון והערות מהסביבה ותמיד כאחות הגדולה הייתי צריכה להגן,לגונן ולדאוג לו .בנוסף לאבי התגלה גידול בראש כשנתיים מאוחר יותר והוא נותח בהצלחה אך עבר תהליך שיקום ארוך של כ-שנה וטראומה משפחתית גדולה עקב הפתאומיות של גילוי הגידול והאחוזים הגבוהים של אי-ההצלחה בניתוח והשיקום שלאחריו. לשמחתי,הכל עבר בשלום). כבר בגיל צעיר- בסביבות גיל 9 הראיתי סימנים של שונות ונבחנתי ע"י אחד ממכוני המחוננים ואובחנתי כמחוננת. התמחות- מתמטיקה. בנוסף אחד הדברים שהכי מאפיינים אותי כיום ואני מרב להשתמש בו- הזיכרון שלי, החל להתפתח. מאז עברו כבר 12 שנים שבהן בצורה גורפת היה לי קשה למצוא את מקומי ותמיד הרגשתי שונה, אף על פי שהשוני שלי לא בא מלקות למידה, משהו פיזי או נפשי אלא מעצם היותי אני. למדתי להשתמש בזיכרון בנפח גבוה שלי כאמצעי לקשור קשרים ולהתחבר לאנשים, אך לא מצאתי את מקומי בתיכון, גם לא בתנועת הנוער בא נלחמתי להדריך ונהנתי מכל רגע כמדריכה ובאפשרות שהתנועה נתנה לי להכיר עוד ועוד אנשים חדשים, ליצור קשרים, להכיר אנשים חדשים ושונים ממני ולראות מקומות שלפניכן לא חשבתי שאגיע אליהם. בצבא שירתתי כמשקית שלישות (משאבי אנוש) כאשר את שירותי הצבאי התחלתי כחניכת המסלול המיועד והמהיר לקצונה אליו נבחרתי לאחר מיונים וממנו הוצאתי לאחר מבדקי הקצונה שכ"כ התרגשתי מהם ו"נפלתי" בנקודה אחת מחלומי להיות קצינה. זה לא מנע ממני לשרת ביחידה ענקית בהיקפה מבחינת אנשים, אותם אהבתי מאוד כל אחד אישית,זכרתי אחד לאחד את החיילים השונים לפי פלוגה, שם משפחה ושם פרטי וגם קבוצה לא מבוטלת במספרים האישיים שלהם. בצבא גם הבנתי שאם אני רוצה לעבוד קשה- אני יכולה ומצליחה. ניסיתי לעשות את עבודתי בדיוק המירבי, תוך מינימום טעויות וניסיון לעזור לכמה שיותר אנשים. הייתי "וורקוהוליקית" לכל דבר- עבדתי יותר מ-14 שעות בממוצע. לראשונה מאז התיכון החלטתי שאני רוצה לעשות פסיכומטרי- דבר שאת הלמידה שלו דחיתי במשך כ-3 שנים.חיכיתי לשחרור והלכתי ללמוד בקורס הכנה לפסיכומטרי. לראשונה ניסיתי לוותר על תחושת ה"קוצים בטוסיק" ולהכריח את עצמי לשבת. לאחר מכן ראיתי כי ההשקעה השתלמה והצטערתי שלא "הדבקתי" את עצמי לכיסא יותר מוקדם. כרגע אני מנסה לשפר את הפסיכומטרי הראשון (632) בלמידה עצמית- חוויה שללא ספק בודקת את עצמי האם אני יכולה להיות בעלת משמעת עצמית שתעזור לי לעבור תואר קשה דוגמאת הנדסת תעשיה וניהול. לאחר שהשתחררתי והלכתי לעבוד בעבודה הזמנית האהובה עלי, שחזרתי לעבוד בה עכשיו- חנות ספרים. ספרים תמיד היו אהבה גדולה שלי ואני נהנית לעבוד מול קהל ולהמליץ להם על ספרים שקראתי שמבחינתי כל ספר הוא עולם ומלואו. בנוסף, אני אוהבת להכיר אנשים חדשים וכל אדם נוסף שאני מכירה הוא עולם ומלואו. גיליתי בצורה חד משמעית שאני מאוד אוהבת לעבוד עם אנשים- על אף נטייתי הריאלית המובהקת לאורך השנים למתמטיקה ומדעים מדויקים. עבדתי במשך זמן רב בתקופת התיכון, לפני הגיוס ולאחר השיחרור כבייביסיטר- זמנית וקבועה ואף נסעתי מטעם הסוכנות היהודית לעבוד במחנה קיץ בארה"ב כמדריכה לילדים בגילאי 5-12. בארה"ב שהיתי ארבעה חודשים בהם גיליתי מעל לכל ספק שאני פשוט נהנית להכיר אנשים חדשים ולחבר ולקשר קשרים- נסעתי כשליחה קהילתית ועבדתי במחנה שהוא חלק מקהילה יהודית עניפה בעיר אמריקאית מרכזית. בעקבות רצון גדול ללמוד וניסיון לתפוס "שתי ציפורים במכה אחת" החלטתי שחינוך אני לא רוצה ללמוד, אף שמאוד נהניתי משנותי כתלמידה ואני מאוד אוהבת את החינוך הבלתי-פורמלי (ההדרכה בתנועה, ההדרכה כשליחת הסוכנות בארה"ב). מצד שני, אני לא רוצה ללמוד משהו "קר ומנוכר" שהוא רק ריאלי, לכן החלטתי להתעניין בהנדסת תעשיה וניהול ויחסים בינלאומיים- כאשר האפשרות היא "או-או". הנדסת תעשיה וניהול דורשת ממני להיכנס למכינה ע"מ להשלים בגרות בפיזיקה שחסרה לי ובגרות 5 יחידות במתמטיקה שאין לי כרגע, מה גם שעקב "מרד הנעורים" שעשיתי בזמן התיכון הציון שלי ב-4 יחידות לא מספק אותי. מכינה אומרת לעקב את הלימודים בעוד שנה אך מצד שני כבר להיכנס למסגרת לימודית ולהכניס אותי ל"ראש לימודים". הנדסת תעשיה וניהול הוא מקצוע מעניין וקשה שאני יודעת שניתן למצוא בו לאחר מכן עבודה. (לדוגמא-בהיי טק). בנוסף, על מנת ללמוד את המקצוע הזה עלי להדרים (לב"ש) ולהצפין (לחיפה) ולפרוש כנפיים מהבית לראשונה בחיי. לעומת זאת, יחסים בין-לאומיים דורשים ממני פחות- כרגע זה "רק" 18 נקודות נוספות בפסיכומטרי, דבר שהוא בגדר "בר ביצוע" אבל אינני יודעת במה אפשר לחפש עבודה לאחר מכן עם תואר שכזה, אף שהוא מושך אותי מאוד עקב ההתנסות החוויתית שלי בקיץ האחרון כשליחה ישראלית. בנוסף, לימודי יחסים בין לאומיים מתבצעים באוניברסיטה העברית בי-ם, כך שמבחינת מרחק יש סיכוי שמטעמי נוחות אחליט להישאר לגור בבית, אולי מהלך לא כ"כ חכם. (אני אוהבת לגור בבית אך מרגישה שאולי אני אעצר אם אשאר לגור בו). מה שכן, לימודי יחב"ל יכולים להמשיך לתואר שני בייעוץ אירגוני, תחום שמעניין אותי מאוד ושוב..מוביל להיי טק. (חינוך שכזה, שבהיי טק יש אפשרות קידום יותר גדולה לעומת השאר...) אשמח לקבל הכוונה וייעוץ ולשמוע את דעתכם, לילו.
שלום רב, אני קוראת סמויה כאן בפורום כבר מספר ימים וכעת אני אוזרת אומץ וכותבת בשביל לקבל הכוונה בעצמי. אני בחורה בת 21, משוחררת מהצבא כבר שנה לאחר שירות צבאי מלא, עבודה במספר עבודות זמניות וטיול לארה"ב כחלק ממשלחת של הסוכנות היהודית לכ-4 חודשים. אני מאוד מתלבטת לגבי הכיוון שלי בחיים ולגבי מה ללמוד. לאחר לבטים רבים ומחשבות רבות הכיוונים שלי כרגע הם הנדסת תעשיה וניהול או יחסים בין לאומיים, שניהם כמובן באוניברסיטה ושניהם מגיעים לאותו המקום בסופו של דבר- של עבודה עם אנשים ופוזיציה כלשהי של ייעוץ ואוטוריטה מקצועית בסופו של התהליך. נתוני הפתיחה הם פסיכומטרי ראשון(632) ותעודת בגרות מלאה-בתיכון למדתי ביולוגיה וכימיה, מתמטיקה מורחב 4 יח"ל לאחר שבחוסר חשק מוחלט מרדתי בתוכנית המחוננים במתמטיקה אליה נכנסתי בקלות רבה מדי עקב איבחון שעברתי בילדותי כילדה מחוננת. בתור ילדה הייתי בוגרת מאוד ושונה, כנראה כתוצאה של חינוך וגם כמה אירועים בחיי משפחתי הצעירה (אני בת בכורה) שכיום אני יכולה להצביע בוודאות כחלק מהמעצבים הוודאיים של האישיות שלי -אח קטן שנולד עם צניחת עפעפיים-דבר נדיר מאוד שגרם לו להתפתחות קוגנטיבית שגויה (השדה ראייה שלו היה מצומצם עד שהוא נותח והעפעפיים "הורמו" חזרה לצורתם הטבעית) ולשורה של בעיות בחוסר ביטחון והערות מהסביבה ותמיד כאחות הגדולה הייתי צריכה להגן,לגונן ולדאוג לו .בנוסף לאבי התגלה גידול בראש כשנתיים מאוחר יותר והוא נותח בהצלחה אך עבר תהליך שיקום ארוך של כ-שנה וטראומה משפחתית גדולה עקב הפתאומיות של גילוי הגידול והאחוזים הגבוהים של אי-ההצלחה בניתוח והשיקום שלאחריו. לשמחתי,הכל עבר בשלום). כבר בגיל צעיר- בסביבות גיל 9 הראיתי סימנים של שונות ונבחנתי ע"י אחד ממכוני המחוננים ואובחנתי כמחוננת. התמחות- מתמטיקה. בנוסף אחד הדברים שהכי מאפיינים אותי כיום ואני מרב להשתמש בו- הזיכרון שלי, החל להתפתח. מאז עברו כבר 12 שנים שבהן בצורה גורפת היה לי קשה למצוא את מקומי ותמיד הרגשתי שונה, אף על פי שהשוני שלי לא בא מלקות למידה, משהו פיזי או נפשי אלא מעצם היותי אני. למדתי להשתמש בזיכרון בנפח גבוה שלי כאמצעי לקשור קשרים ולהתחבר לאנשים, אך לא מצאתי את מקומי בתיכון, גם לא בתנועת הנוער בא נלחמתי להדריך ונהנתי מכל רגע כמדריכה ובאפשרות שהתנועה נתנה לי להכיר עוד ועוד אנשים חדשים, ליצור קשרים, להכיר אנשים חדשים ושונים ממני ולראות מקומות שלפניכן לא חשבתי שאגיע אליהם. בצבא שירתתי כמשקית שלישות (משאבי אנוש) כאשר את שירותי הצבאי התחלתי כחניכת המסלול המיועד והמהיר לקצונה אליו נבחרתי לאחר מיונים וממנו הוצאתי לאחר מבדקי הקצונה שכ"כ התרגשתי מהם ו"נפלתי" בנקודה אחת מחלומי להיות קצינה. זה לא מנע ממני לשרת ביחידה ענקית בהיקפה מבחינת אנשים, אותם אהבתי מאוד כל אחד אישית,זכרתי אחד לאחד את החיילים השונים לפי פלוגה, שם משפחה ושם פרטי וגם קבוצה לא מבוטלת במספרים האישיים שלהם. בצבא גם הבנתי שאם אני רוצה לעבוד קשה- אני יכולה ומצליחה. ניסיתי לעשות את עבודתי בדיוק המירבי, תוך מינימום טעויות וניסיון לעזור לכמה שיותר אנשים. הייתי "וורקוהוליקית" לכל דבר- עבדתי יותר מ-14 שעות בממוצע. לראשונה מאז התיכון החלטתי שאני רוצה לעשות פסיכומטרי- דבר שאת הלמידה שלו דחיתי במשך כ-3 שנים.חיכיתי לשחרור והלכתי ללמוד בקורס הכנה לפסיכומטרי. לראשונה ניסיתי לוותר על תחושת ה"קוצים בטוסיק" ולהכריח את עצמי לשבת. לאחר מכן ראיתי כי ההשקעה השתלמה והצטערתי שלא "הדבקתי" את עצמי לכיסא יותר מוקדם. כרגע אני מנסה לשפר את הפסיכומטרי הראשון (632) בלמידה עצמית- חוויה שללא ספק בודקת את עצמי האם אני יכולה להיות בעלת משמעת עצמית שתעזור לי לעבור תואר קשה דוגמאת הנדסת תעשיה וניהול. לאחר שהשתחררתי והלכתי לעבוד בעבודה הזמנית האהובה עלי, שחזרתי לעבוד בה עכשיו- חנות ספרים. ספרים תמיד היו אהבה גדולה שלי ואני נהנית לעבוד מול קהל ולהמליץ להם על ספרים שקראתי שמבחינתי כל ספר הוא עולם ומלואו. בנוסף, אני אוהבת להכיר אנשים חדשים וכל אדם נוסף שאני מכירה הוא עולם ומלואו. גיליתי בצורה חד משמעית שאני מאוד אוהבת לעבוד עם אנשים- על אף נטייתי הריאלית המובהקת לאורך השנים למתמטיקה ומדעים מדויקים. עבדתי במשך זמן רב בתקופת התיכון, לפני הגיוס ולאחר השיחרור כבייביסיטר- זמנית וקבועה ואף נסעתי מטעם הסוכנות היהודית לעבוד במחנה קיץ בארה"ב כמדריכה לילדים בגילאי 5-12. בארה"ב שהיתי ארבעה חודשים בהם גיליתי מעל לכל ספק שאני פשוט נהנית להכיר אנשים חדשים ולחבר ולקשר קשרים- נסעתי כשליחה קהילתית ועבדתי במחנה שהוא חלק מקהילה יהודית עניפה בעיר אמריקאית מרכזית. בעקבות רצון גדול ללמוד וניסיון לתפוס "שתי ציפורים במכה אחת" החלטתי שחינוך אני לא רוצה ללמוד, אף שמאוד נהניתי משנותי כתלמידה ואני מאוד אוהבת את החינוך הבלתי-פורמלי (ההדרכה בתנועה, ההדרכה כשליחת הסוכנות בארה"ב). מצד שני, אני לא רוצה ללמוד משהו "קר ומנוכר" שהוא רק ריאלי, לכן החלטתי להתעניין בהנדסת תעשיה וניהול ויחסים בינלאומיים- כאשר האפשרות היא "או-או". הנדסת תעשיה וניהול דורשת ממני להיכנס למכינה ע"מ להשלים בגרות בפיזיקה שחסרה לי ובגרות 5 יחידות במתמטיקה שאין לי כרגע, מה גם שעקב "מרד הנעורים" שעשיתי בזמן התיכון הציון שלי ב-4 יחידות לא מספק אותי. מכינה אומרת לעקב את הלימודים בעוד שנה אך מצד שני כבר להיכנס למסגרת לימודית ולהכניס אותי ל"ראש לימודים". הנדסת תעשיה וניהול הוא מקצוע מעניין וקשה שאני יודעת שניתן למצוא בו לאחר מכן עבודה. (לדוגמא-בהיי טק). בנוסף, על מנת ללמוד את המקצוע הזה עלי להדרים (לב"ש) ולהצפין (לחיפה) ולפרוש כנפיים מהבית לראשונה בחיי. לעומת זאת, יחסים בין-לאומיים דורשים ממני פחות- כרגע זה "רק" 18 נקודות נוספות בפסיכומטרי, דבר שהוא בגדר "בר ביצוע" אבל אינני יודעת במה אפשר לחפש עבודה לאחר מכן עם תואר שכזה, אף שהוא מושך אותי מאוד עקב ההתנסות החוויתית שלי בקיץ האחרון כשליחה ישראלית. בנוסף, לימודי יחסים בין לאומיים מתבצעים באוניברסיטה העברית בי-ם, כך שמבחינת מרחק יש סיכוי שמטעמי נוחות אחליט להישאר לגור בבית, אולי מהלך לא כ"כ חכם. (אני אוהבת לגור בבית אך מרגישה שאולי אני אעצר אם אשאר לגור בו). מה שכן, לימודי יחב"ל יכולים להמשיך לתואר שני בייעוץ אירגוני, תחום שמעניין אותי מאוד ושוב..מוביל להיי טק. (חינוך שכזה, שבהיי טק יש אפשרות קידום יותר גדולה לעומת השאר...) אשמח לקבל הכוונה וייעוץ ולשמוע את דעתכם, לילו.
