הכוח להמשיך....

[ראנץ]

הכוח להמשיך....

הכוח להמשיך....
שלום לכולם, אני חדשה בפורום זה... אומנם לא הייתי רוצה להצטרף לפורום זה (מהסיבות הברורות מאילו) אך עם המזל שלי זה מה שיוצא ... אני בת 28 ונשואה 5 שנים לבעל מקסים... מזה 3 שנים שאנחנו מנסים להכנס להריון וללא הצלחה. היינו בטיפולים קלים ביותר (איקקלומין + כוריגון) עשינו הפסקות (בשביל הנפש) והתחלנו שוב מהתחלה ועכשיו אחרי שני טיפולים, שוב איקקלומין + כוריגון הגענו למבוי סתום ואנחנו כניראה נתחיל הטיפולי הפריה... רציתי לדעת, איך ואיפה לוקחים את הכוחות? אני רק בהתחלה וכבר אין לי כוח... מה עושים? איך מתמודדים? ומה צופה לנו בהפריה זו??? אודה לכל עידוד אפשרי תודה ראנץ

 

[קייצית]

ראנץ יקרה ../images/Emo24.gif ברוכה הבאה

הכוח להמשיך....
שלום לכולם, אני חדשה בפורום זה... אומנם לא הייתי רוצה להצטרף לפורום זה (מהסיבות הברורות מאילו) אך עם המזל שלי זה מה שיוצא ... אני בת 28 ונשואה 5 שנים לבעל מקסים... מזה 3 שנים שאנחנו מנסים להכנס להריון וללא הצלחה. היינו בטיפולים קלים ביותר (איקקלומין + כוריגון) עשינו הפסקות (בשביל הנפש) והתחלנו שוב מהתחלה ועכשיו אחרי שני טיפולים, שוב איקקלומין + כוריגון הגענו למבוי סתום ואנחנו כניראה נתחיל הטיפולי הפריה... רציתי לדעת, איך ואיפה לוקחים את הכוחות? אני רק בהתחלה וכבר אין לי כוח... מה עושים? איך מתמודדים? ומה צופה לנו בהפריה זו??? אודה לכל עידוד אפשרי תודה ראנץ

ראנץ יקרה

ברוכה הבאה
אצל כל אחד/ת הקצב הוא שונה, יש כאלה שמסתערים על הטיפולים לא מותרים ובד"כ מצליחים, אם יש משהו שלמדתי כאן ובמהלך השנים זה שהתמדה אכן משתלמת. אבל לא כל אחד יכול לעמוד בלחצים של הטיפולים ויש לחצים אני עשיתי הפסקות ארוכות מאוד ואף חשבתי שלעולם לא אחזור לטיפולים אני ממשיכה בסמלול אימוץ ילד בארץ (עוד לא ויתרתי על החלום הזה) כך שאני האחרונה שאמר לך שחייבים בכל מחיר. זה לא פשוט הריצות, הפלישות לתוך הגוף, העצבים ומערכות היחסים בבית, הכל עומד למבחן, יש מחזורים יותר קלים ויש יותר "מעניינים". בטיפולי הפריה אני מניחה שאת מתכוונת להפריית מבחנה, IVF - יש כמה שלבים, הכנת הגוף כלומר הזרקת הורמנונים שמגרים את הזקיקים לגדול תוך כדי מעקב צמוד אחרי כל שלב עד לפני הביוץ אח"כ זריקת כוריגון שגורם לביוץ מתוזמן, שאיבת הביציות בהרדמה מלאה (רבות מרגישות שזהו החלק הכיפי של הטיפול, איבוד השליטה המוחלט בהרדמה), הפרייתן מחוץ לגוף בתנאי מעבדה ע"י הזרע של בן זוגך לאחר שהזרע עובר השבחה, לעיתים דרושה התערבות נוספת של החדרת זרע בודד לתוך הביצית ע"י מחט (במקרים של בעיית זרע קשה) תהליך שנקרא ICSI, לאחר שישנן הפריות מחלטים כמה עוברים להחזיר, אם יש אפשרות אז מקפיאים (במידה ויש הרבה הפריות) מתבצעת החזרה (תהליך פשוט מבחינתנו) . אח"כ מומלץ לקנות נעליים טובות כאלה שיכולות לטפס על הקירות הכי חלקים ותלולים כי מתחיל שלב הטיפוס על הקירות עד לבדיקת הבטא, ועבור כל השלבים אנחנו כאן, מומלץ גם להכנס לפורום פוריות !! (פה אנחנו חדר מיוחד וקטן יותר ששייך לפורום פוריות, הייחוד הוא שאנחנו כבר הורים לילד/ה אחת/ת או יותר ועוברים טיפולים להרחבת המשפחה). זהו על קצה (ממש קצה) המזלג. מקוה שעזרתי, קייצית

 

[1דנדוש1]

ראנץ חמודה../images/Emo39.gif

הכוח להמשיך....
שלום לכולם, אני חדשה בפורום זה... אומנם לא הייתי רוצה להצטרף לפורום זה (מהסיבות הברורות מאילו) אך עם המזל שלי זה מה שיוצא ... אני בת 28 ונשואה 5 שנים לבעל מקסים... מזה 3 שנים שאנחנו מנסים להכנס להריון וללא הצלחה. היינו בטיפולים קלים ביותר (איקקלומין + כוריגון) עשינו הפסקות (בשביל הנפש) והתחלנו שוב מהתחלה ועכשיו אחרי שני טיפולים, שוב איקקלומין + כוריגון הגענו למבוי סתום ואנחנו כניראה נתחיל הטיפולי הפריה... רציתי לדעת, איך ואיפה לוקחים את הכוחות? אני רק בהתחלה וכבר אין לי כוח... מה עושים? איך מתמודדים? ומה צופה לנו בהפריה זו??? אודה לכל עידוד אפשרי תודה ראנץ

ראנץ חמודה

במהלך השנתיים וחצי האחרונות למדתי שוב מה מסתתר אחרי המילה "קשה לי"

. פתאום הרגשתי שאנשים מסתובבים בעולם וכול יום משתמשים מספר פעמים במילה הזו בכול מיני הקשרים, אבל אני, אני ממש יודעת איך היא גורמת להרגיש. קשה לי לקום מהמיטה, קשה לי להיות נחמדה, קשה לי להיות חזקה פשוט מה זה קשה לי… היו ימים בהזרעות שבליבי הסתתרה תפילה קטנה שאולי תהייה ציסטה והטיפול ידחה (וכול פעם זה קרה באמת). אבל אלה רק ימים קשים בדרך למטרה ואז הגוף שלי מתנקה מההורמונים ואני חוזרת לעצמי. אני מרגישה שאחרי כול נפילה כזו באיזה שהוא מקום אני ובעלי ביחד ולחוד קצת יותר מבוגרים, קצת יותר מעריכים אחד את השני ואת החיים ואין ספק שאנחנו יותר נחושים. לפעמים צריך לדעת לקחת הפסקה קטנה, להרים את הראש מעל המים ולקחת נשימה גדולה של אויר רענן וטוב, כזה שמחזק אותך. אחר כך יש מספיק כוח לצלול שוב. אני חושבת שאחד הדברים שמחזקים בתקופה הזו היא פעילות סוג של בילוי רק שלך עם בן זוגך. ניסית משהו כזה ? שולחת לך הרבה כוח

 

[רוצה עוד 1]

מהיכן שואבים את הכוח?

הכוח להמשיך....
שלום לכולם, אני חדשה בפורום זה... אומנם לא הייתי רוצה להצטרף לפורום זה (מהסיבות הברורות מאילו) אך עם המזל שלי זה מה שיוצא ... אני בת 28 ונשואה 5 שנים לבעל מקסים... מזה 3 שנים שאנחנו מנסים להכנס להריון וללא הצלחה. היינו בטיפולים קלים ביותר (איקקלומין + כוריגון) עשינו הפסקות (בשביל הנפש) והתחלנו שוב מהתחלה ועכשיו אחרי שני טיפולים, שוב איקקלומין + כוריגון הגענו למבוי סתום ואנחנו כניראה נתחיל הטיפולי הפריה... רציתי לדעת, איך ואיפה לוקחים את הכוחות? אני רק בהתחלה וכבר אין לי כוח... מה עושים? איך מתמודדים? ומה צופה לנו בהפריה זו??? אודה לכל עידוד אפשרי תודה ראנץ

מהיכן שואבים את הכוח?
מהרצון העז לילד. פשוט כך. מהערגה האדירה להיות אמא, לחוות הריון, לעבור את חוויית הלידה ולהחזיק בזרועותייך את התינוק שהוא שלך ורק שלך, ולקשור את גורלך בגורלו לכל החיים. זו המטיבציה שלנו. והיא צריכה להיות מאוד חזקה, כי הדרך הזו ממש לא קלה. ולא, זה לא החלק הפיזי שכמעט שובר אותנו (למרות שזה בכלל לא פיקניק). זו הטלטלה הרגשית, רכבת ההרים האמוציונלית שכמעט מטריפה את דעתנו. הנדנדה הזו שבין אמונה ותקווה בכל פעם מחדש לנפילות הקשות בכשלונות החוזרים. אז כמו שאמרתי, צריך מאוד מאוד לרצות ואז כבר מוצאים מאין לקחת את הכוחות. ואם צריך, עושים הפסקות למילוי המצברים. נעזרים כמה שיותר בבן הזוג ואם יש משפחה או חברים שיכולים לתמוך - מה טוב. מה שכן, כדאי להצטייד בכמה שיותר ידע והבנה של מה שעומד להתרחש, ובדיוק בשביל זה יש את הפורום הזה ואת פורום פוריות השכן, בו יש יותר משתתפות ותוכלי לקבל בו אפילו יותר תשובות ותמיכה. ושיהיה בהצלחה, ראנץ