" הכיור הוא הבטן של הברז"
לא אחת אמא מכונסת בעולמה. אינה מגיבה לנסיונות הדיבוב שלי, אם כי תמיד מקבלת בהנאה את חיבוקיי.לפעמים היא משתפת פעולה אך מתקשה להבין את דבריי. " אמא תזיזי את הרגל קדימה!", אני מבקשת והיא מתבוננת בי בחוסר אונים, אינה מבינה מה אני רוצה ממנה. מה זה קדימה?... ולפעמים, ביום טוב, צצה לה לביקור אמא שלי.עם ההומור שלה ואימרות השפר שתמיד נהגה לומר ולפתע חוזרות להנאתינו. הבוקר למשל, היא קיבלה את פניי בחיוך מאיר עיניים, אות לזה שישנה מצויין.הלבשתי אותה חם, לקחתי אותה לשירותים והושבתי אותה על כסא הגלגלים, והובלתי לחדר האמבטיה. המעבר והכניסה לחדר האמבטיה צר. כשבנו את הבית, לא חשבו מן הסתם, שפעם יצטרכו להכניס לתוך האמבטייה כסא גלגלים. אמא מפחדת ליפול ותמיד נאחזת בכל דבר יציב כדי שלא אפיל אותה, למשל, המגבת או החלוק רחצה.לשאוו אני מנסה להסביר שהמגבת לא תעזור לה.המקום שהיא הכי אוהבת להאחז הוא הכיור, נאחזת בו כנאחזת בקרנות המזבח." אמא ידיים על הבטן" אני מורה לה, כדי למנוע את אחיזתה בכיור. היא מצייתת ומשלבת ידיה על הבטן, אני מתחילה להזיז את הכסא והופ שוב נשלחות ידיה אל הכיור הגואל." אמאלה הנה הבטן שלך!", אני מצביעה על בטנה ומדגדגת אותה קלות, " הכיור זה לא בטן", אני מוסיפה. ואמא המתוקה שלי עונה בפסקנות " הכיור הוא הבטן של הברז", נכון אמאלה!!! נכון.שבת שלום לכולכם
לא אחת אמא מכונסת בעולמה. אינה מגיבה לנסיונות הדיבוב שלי, אם כי תמיד מקבלת בהנאה את חיבוקיי.לפעמים היא משתפת פעולה אך מתקשה להבין את דבריי. " אמא תזיזי את הרגל קדימה!", אני מבקשת והיא מתבוננת בי בחוסר אונים, אינה מבינה מה אני רוצה ממנה. מה זה קדימה?... ולפעמים, ביום טוב, צצה לה לביקור אמא שלי.עם ההומור שלה ואימרות השפר שתמיד נהגה לומר ולפתע חוזרות להנאתינו. הבוקר למשל, היא קיבלה את פניי בחיוך מאיר עיניים, אות לזה שישנה מצויין.הלבשתי אותה חם, לקחתי אותה לשירותים והושבתי אותה על כסא הגלגלים, והובלתי לחדר האמבטיה. המעבר והכניסה לחדר האמבטיה צר. כשבנו את הבית, לא חשבו מן הסתם, שפעם יצטרכו להכניס לתוך האמבטייה כסא גלגלים. אמא מפחדת ליפול ותמיד נאחזת בכל דבר יציב כדי שלא אפיל אותה, למשל, המגבת או החלוק רחצה.לשאוו אני מנסה להסביר שהמגבת לא תעזור לה.המקום שהיא הכי אוהבת להאחז הוא הכיור, נאחזת בו כנאחזת בקרנות המזבח." אמא ידיים על הבטן" אני מורה לה, כדי למנוע את אחיזתה בכיור. היא מצייתת ומשלבת ידיה על הבטן, אני מתחילה להזיז את הכסא והופ שוב נשלחות ידיה אל הכיור הגואל." אמאלה הנה הבטן שלך!", אני מצביעה על בטנה ומדגדגת אותה קלות, " הכיור זה לא בטן", אני מוסיפה. ואמא המתוקה שלי עונה בפסקנות " הכיור הוא הבטן של הברז", נכון אמאלה!!! נכון.שבת שלום לכולכם
