הכינור - התפתחות או המצאה?
יובל אדרת – בונה כינורות וכלי קשת רח' שלוש 10, נווה-צדק, ת"א 03-5165093 052-2305032 sites.google.com/site/yuvalviolins [email protected] הכינור - התפתחות או המצאה? המינוח כינור מופיע לראשונה כבר בספר בראשית, בפרק ד, פסוק כ"א, שם נאמר על יובל כי היה: "אבי כל תופש כינור ועוגב". גם הכינור וגם העוגב הנם כלים שמקורותיהם מתקופות מאוחרות יותר. מקורותיו של העוגב בימי הביניים והכינור התפתח בתקופת הרנסנס והברוק. השימוש במינוחים אלו במקרא התייחס לכלים אחרים ולא עבור הכלים אותם אנו מכירים היום בשמות אלו. השימוש במילה עוגב התייחס לכלי הנשיפה, חלילים למיניהם ואילו הכינור היה כלי פריטה, סוג של נבל או לירה. אכן, כשאנו מדמיינים את דוד המלך, שניגן בכינור (כינור דוד) אנו מדמיינים אותו אוחז בנבל ולא בכינור, כלי הקשת. מקורותיו של הכינור כלי הקשת, מסוף המאה ה-15, בצפון איטליה. אחד הראשונים שתיעד כלי זה בציוריו היה הצייר Gaudenzio Ferrari , צייר איטלקי בן תקופת הרנסנס. עד כה לא נמצאו ציורים של כינור מתקופה הקודמת לזו ומאזורים אחרים ומכאן אנו מסיקים בין היתר כי הכינור התפתח בצפון איטליה ובתקופה זו. המוסיקולוגים משייכים שלושה כלים להתפתחות הכינור. הכלי הראשון הריבקה. כלי זה אינו מזכיר בצורתו החיצונית את הכינור אך הוא בעל שלושה מיתרים, כמו שלושת מיתריהם של הכינורות הראשונים (משנת 1550 לערך נוסף לכינור מיתר רביעי גבוה). מיתרי הריבקה והכינור כוונו באותם הצלילים: סול, רה ולה. הכלי השני המשויך להתפתחות הכינור היה הויילה. הויילה נוגנה באותו האופן בו מנוגן הכינור, כאשר היא שעונה על הכתף וביד ימין אחוזה הקשת. הכלי השלישי והאחרון היה הלירה דה בראצ'יו. כלי בעל תיבת תהודה כמעט זהה לזו של הכינור. סיכומו של דבר, הכינור התפתח משלושה כלי נגינה ראשיים שקדמו לו: הריבקה, הויילה והלירה דה בראצ'יו. הוא משלב בתוכו מאפיינים שונים אשר נלקחו מכל וכלי. השילוב בין המאפיינים של כיוון המיתרים, טכניקת הנגינה וצורת תיבת התהודה מהכלים השונים בכלי אחד, הביא להמצאתו של כלי נגינה חדש – הכינור.
יובל אדרת – בונה כינורות וכלי קשת רח' שלוש 10, נווה-צדק, ת"א 03-5165093 052-2305032 sites.google.com/site/yuvalviolins [email protected] הכינור - התפתחות או המצאה? המינוח כינור מופיע לראשונה כבר בספר בראשית, בפרק ד, פסוק כ"א, שם נאמר על יובל כי היה: "אבי כל תופש כינור ועוגב". גם הכינור וגם העוגב הנם כלים שמקורותיהם מתקופות מאוחרות יותר. מקורותיו של העוגב בימי הביניים והכינור התפתח בתקופת הרנסנס והברוק. השימוש במינוחים אלו במקרא התייחס לכלים אחרים ולא עבור הכלים אותם אנו מכירים היום בשמות אלו. השימוש במילה עוגב התייחס לכלי הנשיפה, חלילים למיניהם ואילו הכינור היה כלי פריטה, סוג של נבל או לירה. אכן, כשאנו מדמיינים את דוד המלך, שניגן בכינור (כינור דוד) אנו מדמיינים אותו אוחז בנבל ולא בכינור, כלי הקשת. מקורותיו של הכינור כלי הקשת, מסוף המאה ה-15, בצפון איטליה. אחד הראשונים שתיעד כלי זה בציוריו היה הצייר Gaudenzio Ferrari , צייר איטלקי בן תקופת הרנסנס. עד כה לא נמצאו ציורים של כינור מתקופה הקודמת לזו ומאזורים אחרים ומכאן אנו מסיקים בין היתר כי הכינור התפתח בצפון איטליה ובתקופה זו. המוסיקולוגים משייכים שלושה כלים להתפתחות הכינור. הכלי הראשון הריבקה. כלי זה אינו מזכיר בצורתו החיצונית את הכינור אך הוא בעל שלושה מיתרים, כמו שלושת מיתריהם של הכינורות הראשונים (משנת 1550 לערך נוסף לכינור מיתר רביעי גבוה). מיתרי הריבקה והכינור כוונו באותם הצלילים: סול, רה ולה. הכלי השני המשויך להתפתחות הכינור היה הויילה. הויילה נוגנה באותו האופן בו מנוגן הכינור, כאשר היא שעונה על הכתף וביד ימין אחוזה הקשת. הכלי השלישי והאחרון היה הלירה דה בראצ'יו. כלי בעל תיבת תהודה כמעט זהה לזו של הכינור. סיכומו של דבר, הכינור התפתח משלושה כלי נגינה ראשיים שקדמו לו: הריבקה, הויילה והלירה דה בראצ'יו. הוא משלב בתוכו מאפיינים שונים אשר נלקחו מכל וכלי. השילוב בין המאפיינים של כיוון המיתרים, טכניקת הנגינה וצורת תיבת התהודה מהכלים השונים בכלי אחד, הביא להמצאתו של כלי נגינה חדש – הכינור.