מזדהה איתך
והאמת שאני חושבת שזה עבודה שלנו כאנשי צוות ללמד הערכה. כשהגעתי לפנימייה לראשונה היו ילדים במשפחתון מסוים שכל ארוחה אמרו תודה וביקשו לעזור להדיח כלים ולנקות ולסדר, ככל שהתחלפו אנשי הצוות לאורך השנים, אותם ילדים הפסיקו לעזור כי לא נתנו להם מקום לזה בכלל ולא עודדו אותם להמשיך בכך והגיעו עד למצב שגם כשמבקשים מהם לעזור זה חייב להיות כתורנות חובה ואף פעם לא בקלות כזאת של הכרת תודה והערכה . וזאת הדוגמא הקלאסית בשבילי כי אלו אותם ילדים שההתנהגות שלהם השתנתה מקצה לקצה מכיוון שאנשי הצוות החדשים שהגיעו הרגישו שהם צריכים לתת ולעשות ולהעניק ולא השאירו לילדים שום מקום של עצמאות ושל הרגשה שהם צריכים להעריך ולהוקיר תודה על מצבם וכך הביאו אותם למצב של כפיות טובה נוראית ומקוממת. חייבת לומר כשבכל שנות עבודתי תמיד אמרתי שזה הדבר הכי קשה לי איתו ילדים שלוקחים כמובן מאליו כל דבר שעושים עבורם , כך שגם אם תוריד את הירח עבורם הם יחפשו את כל שאר הכוכבים.... :/
