הכי גאים שיש? תתביישו! או שלא?
אני חייב לשתף אותכם במשהו שעובר עליי.
כבר חודש שבכל יום ששי אנחנו מתאספים, החברים ההומואים לסביות הבי והטראנס וגם כמה סטרייטים לקישוט. נפגשים בבית של מישהו, מגישים גזוז ובמבה אדומה וצופים בסדרה "הכי גאים שיש". אוקיי, זאת סידרה מגניבה, אין מה לאמר. אנחנו בהחלט נהנים ואפילו (כן) היא קצת מגרה לפעמים. אבל..... יש בינינו בחבורה ויכוח. חלק אומרים שהסדרה משקפת מציאות. חלק אומרים שממש לא. הנימוקים: משקפת
לא מטאטאת את הדברים מתחת לשולחן. מראה ה-כ-ל. גם סקס. מציגה דמויות אמינות באופן יחסי.. אוחצ´ צעיר, אוחצ´ זקן, סטרייט עלק וחננה. דיאלוגים יחסית סבירים והגיוניים. יש לדמויות עומק מסוים. הן לא דמויות עמוקות אמנם אבל לא רק הומו. לא משקפת
דמויות די סטריאוטיפיות. לא יכול להיות שגבר הומו בן 30 שבארון יקבע ללכת לבר של סטרייטים ויזדעזע לראות שם נשים. "אוווו...סטרייט בר..." כאילו, אתה בארון, צא מזה. הכל סובב סביב סקס. הדמויות לא מספיק עמוקות. הן לא שטוחות לחלוטין אבל בהחלט בעיקר הומואיות.והלסביות ממש לא נראות לסביות.ולמי יש אמא מגניבה כזאת? בטח לא לנו. בכל אופן. אחרי כל הדיון הנ"ל הגענו לשאלה הבאה. אם הסדרה באמת משקפת במידה מסויימת אפילו את החיים שלנו.... אז האם אנחנו צריכים להיות גאים? גאים בכך שגם בגיל 30 אנחנו יוצאים למועדונים לחפש זיונים? גאים בכך שיש לנו שתי הכנסות ואין לנו ילדים? גאים בכך שאנחנו בארון? או לא בארון? גאים בבגדים המגניבים שלנו? או שהם בעצם מגעילים? כאילו, חולצת רשת...
יש במה להתגאות? היו בחבורה כאלו שאמרו שהחיים שלנו מצטיירים כגועל נפש. אחרים אמרו שהם מצטיירים כמו שהם באמת. אז אני כותב לכם כאן... אני לא יודע מה אני חושב. לדעתי הסדרה די מייצגת נכון את הקהילה. לפחות הקהילה של ההומואים הבליינים, אלו שמסניפים קוק ומזיינים בשירותים של ה TLV. אז להיות גאים בעצם או להתבייש???
MARMELAD