הכי פאתטי ובכל זאת

הכי פאתטי ובכל זאת

אני מודאגת ממצב התזונה של חלק מהנוער כאן.
שניים מהם מאד בררנים ויש לי תחושה עזה שאינם מקבלים די ברזל ועוד כלמני.
קצת קשה לי לעקוב מה בדיוק הם אוכלים אבל אחת נמנעת לחלוטין מטחינה, פטריות, חצילים, ובכלל מתנהגת כאילו מזון טבעוני הוא מוקצה אז היא אוכלת בעיקר סלט עגבניה מלפפון ובמקרה הטוב בצל, פלפל אדום וגזר עם אורז, בהעדפה ברורה ללבן. לחם לבן לרוב פיתה עם חומוס קנוי, אם יש מטבוחה היא תאכל גם. פסטה ברוטב עגבניות או שמנת.
שווארמה טופו היא אוכלת. פרות היא אוהבת. מוכנה מעת לעת לאכול יוגורט סויה- לא תמיד.
חלב סויה היא אומרת זה דוחה ובכלל חלב חלופי לפיכך אופציית הדגנים המועשים לא לגמרי תופסת. כשאני מכינה לחם בבית היא אוכלת אבל רק באותו היום כשזה טרי טרי. ולא ממכונת לחם.
בסקויטים, עוגיות. שוקולד. מוצרי חלב


הצעיר אוכל טחינה בשמחה- השבח לאל וגם פטריות וגם טופו. אבל הוא קשה עם מרקמים וטעמים חדשים. לא מגוון בירקות. קטניות זה לא הצד החזק שלו וגם הוא מעדיף את זוועת ה"אחלה" על פני המוצר הביתי.

אני נגנבת מזה...
 
קודם כל- זה עובר

אח שלי לא אכל ירקות בכלל. רק מבושלים וגם זה לא הרבה. הגיע לצבא עם חוסר בחומצה פולית. הצבא הכריח אותו לאכול חסה, ממש ככה!
אבל גם אצלו זה עובר: עם השנים הוא למד לאהוב עוד ועוד ירקות, הוא אפילו אוכל סלט גזר [טרי!].
נכון שהוא כבר בן 22, וכבר לא ממש נער מתבגר, אבל הוא קיצוני בנושא הזה.

כמה דברים שעוזרים להתאהב במאכלים חדשים:
הרגל- תבשלי את אותו הדבר כל ארוחת שישי, בסוף הם יאהבו את זה [כמובן כל עוד הם מסכימים לטעום אותו], זה יעשה להם קונוטציה של בית.
לא לריב על אוכל- אסור שאוכל יהיה קשור בתת המודע למריבה וכעס מצד ההורים. לא בקטע מוסרי ולא בקטע בריאותי ובטח ובטח לא על רקע כמו השמנה, את בטח יודעת את זה. הבעיות הנפשיות שעלולות להיווצר לנערים וילדים בגלל מריבות חוזרות ונשנות, חרדה מצד ההורים, כעסים- אלו נזקים גדולים בהרבה מכל נזק בריאותי שיכול להיות להם מחוסרים.
להגיש דברים תמיד בצורה מושכת, להרבה דברים יש צבעים מדהימים! ירקות חתוכים לדוגמא- נשנוש כיפי.
לבשל לעצמך- כלומר שהילדים יבשלו איתך או בלעדייך מאכלים לכל המשפחה. זה עוזר לא להירתע מאוכל צמחי וכן אולי להירתע מאוכל בשרי [זה די מגעיל]. אם תגידי לגדולה שאת מבקשת ממנה להכין מנה אחת מתוך כל המנות לארוחה- היא עשויה להיקשר אליה יותר [תמיד מעשה ידייך מוערך יותר בעינייך]. בונוס רציני זה שהיא תבין כמה השקעה זה להכין לה אוכל ואולי תהיה יותר אמפתית.
צורה ומרקם אחר לאוכל לא אהוב- לא אוהבים עגבניות? אולי הם אוהבים פוקצ'ה עם רוטב עגבניות? אולי מרק עגבניות קר? אולי עגבניות ממולאות גבינת סויה? אלא אוהבת חצילים? אולי בצק במילוי חצילים? אולי מוקפץ שיש בתוכו גם חצילים? ככה גם מתרגלים לטעם של מאכלים מסויימים וגם לא מפתחים אנטי וגם זה בלי לריב. לא חייבים לספר לה שיש שם חצילים אם היא לא שואלת. אחרי 4 שבועות של בצק במילוי חצילים כל ארוחת שישי אפשר לומר לה שיש בפנים חצילים. אם היא שואלת כמובן אין מה להסתיר/לשקר.
עוד אופציה זה להמעיט בתיבול [של מלח באופן ספציפי, וסוכר לבן קנים/ סוכר מסלק] ובמוצרים מעובדים- ככה הטעמים משתנים ומתחילים לאהוב יותר את הטעם של האוכל, ופחות את הטעם של המונוסודיום גלוטמט/מלח/סוכר...
 
ראשית תודה על ההשקעה


רוב מה שכתבת אני עושה
מאחר ויש כאן חמישה באמתחת אני מכירה את השינויים, אחת בת 23 כבר...
אני לא עושה ענין מאוכל מאז ומעולם כמו שלא עושה ענין מציונים בבית הספר. זה עקרוני אצלי.

ה-בעיה היא שאני מוצאת את עצמי במטבח יותר ממה שאני רוצה. כלומר הטבעונות הפכה אותי למבשלת מקצועית וזה נהיה מעיק ממש. בעיקר בגלל כל הסוגיות שצריך גם וגם וגם .

אני מקווה שהפתיח שלך הוא שיעשה את העבודה- שזה יעבור
 

יוספה 51

New member
זהו, בדיוק זה, הטבעונות הפכה אותי למבשלת

מקצועית וזה נהיה מעיק, בהבדל שאני עושה את זה פחות מוצלח מהמוצלחת שמעלי. תקשיבי- בואו נעשה 1,2,3 ונחליף ילדים. כל ההורים האלו שצצו להם ילדים טבעוניים? אולי ניקח אותם במקום? מה יש, החלפות.
 

ladybug6

New member
שמעי

מתוך המודעות המוגברת שלך את שמה לב לבעייתיות אבל האמת היא ש-90% מהאנשים ובני הנוער בפרט חיים על תזונה לא בריאה, עמוסת ג'אנק ומאוד חסרה בירקות ופירות. והם גדלים בסדר גמור, ובריאים (עד שמשהו חסר ואז הולכים לרופא ומגלים מה..).
חוסרים בתזונה הם לא בלתי הפיכים, מקסימום השיער נושר או שמרגישים חולשה, עושים בדיקות בהתאם ואז כבר יש להם מודעות ונכונות באמת לעשות שינוי (או לקחת תוסף במידת הצורך).
אני מבינה את התסכול אבל אין הרבה שאת יכולה לעשות, וזה בלי קשר לטבעונות. אחיין שלי אוכל רק עוף וממתקים. ועדיין גדל ומתפתח.. כנראה שבגילאים צעירים הגוף הרבה יותר יעיל בניצול המשאבים, גם אם בכמויות מזעריות...
 

smaak

New member
כאן אותו סיפור

רק שאני עם אחד קטן. אני כל הזמן דוחה את הביקור לבדיקת דם כי הוא מפחד נורא מהמחט..
ואני מוצאת את עצמי גם מתרגזת שהוא מוכן לאכול רק פסטה, מלפפון, ונקניקיות זבל טבעוניות בלי להתלונן.
ופסטה עם עגבניות, או בולונז סייטן.

אני מקנאה מצד שני ביצירתיות שלך. מאוד מאוד..
 
למעלה