הכלא
הכלא אתמול עצרה אותי משטרה. קוראים לי מיקי, ואני חוטב עצים במקצועי. כל הסיפור הוא שלפני כמה שנים, בזמנים אחרים, כשמישה ארנס ניהל את הבטחון ועראפת עוד רדפו אחריו בכל העולם, נו, אתם יודעים, עיירת מצוקה, אבא כל היום משחק שש-בש במרכז, אמא כל היום עובדת להחזיק את המשפחה אבל רואים איך כל החבר`ה עושים כסף על שטויות, כאן שודים, שם העברת סחורות גנובות, כאלו, אז, בקיצר, עשיתי איזה שוד של איזה סניף דואר, וזהו. תמיד ידעתי שיתפסו אותי. מה גם שהייתה את הפעם שהרמתי ניידת משטרה אז בכלל. הייתה איזו דקירה, חתכו את סוסו, באו השוטרים השאירו את האוטו עם המפתחות בפנים ואנחנו הלכנו עשינו חארקות בשטח של קובי ההומו. שלא לדבר על זה שעשרים, עשרים שנה אני נוהג בלי רישיון. אף פעם לא נתנו לי. אז ידעתי, ידעתי שיום אחד הם יתפסו אותי ושחבל לי על הזמן. ולהוסיף על כל זה, אתם יודעים, כל המכתבי הנאצה האלו לראשי ממשלה, `חכה חכה` והאיומים האלו שבטח אסורים במדינה דמוקרטית מתוקנת. אבל אני רציתי לקלקל את הדמורטיה. לא משנה. בכל אופן, תמיד ידעתי שיתפסו אותי ושחבל לי על הזמן. בכל זאת, מי לא קרא את החטא ודוסטומנסקי הזה. `חיכתי, חיכתי שתעצרו אותי` אמרתי לשוטר וידעתי שחיי לא יהיו אותם חיים, `אתה עצור חביבי` הוא תפס אותי בחוזקה, ראו עליהם ששנים הם רודפים אחרי, `כן כן` אמרתי בעצבות, `מה שאני לא מבין` הוא חדר לי לקודקוד מוח, `איזה בן אדם נורמלי מוריד עצים באמצע קפלינסקי 6 מול תחנת המשטרה וחושב שלא יעצרו אותו על זה` - `אה?!` הזדעקתי, `נו,` הוא רגז, `תגיד לי, אתה מפגר, לכרות ככה עצים באמצע הרחוב?` ולכו תסבירו להם שאתם חוטבי עצים ואין מה לעשות, `יאללה, כנס לניידת` צעק עלי, ומשם נכנסתי לחיי הפשע, מהאלו שאתם קוראים עליהם בעיתונים, מהאלו של הטלביזיה, של החליפות המזעזעות בכתום, מהאלו שמגלחים להם את הראש, שנותנים להם כשהסבון נופל, מהחבר`ה של אריה דרעי. `דבר ראשון` אמרתי לעצמי בש` גליי, `אתה משתמש בסבון נוזלי בלבד בשביל למנוע שטויות`, בכל זאת, מי מאיתנו לא רואה אוז, הלכתי לקיוסק לקנות סבון נוזלי שקוף למה בכלא אסור צבעים, חמש שקל 90 אגורות, דווקא נחמד שהמדינה מסבסדת אותנו, שמח וטוב לבב חזרתי לתא שלי, `רגע רגע רגע` נזכרתי, `זה כלא, אי אפשר ככה ללכת לקיוסק כאילו אני בשכונה. אידיוט`, ואז הבנתי שזה היה הכל בראש שלי והתא בכלל סגור. אתם מבינים מה זה, ברגע שאתם נכנסים לכלא הכל מסתבך לכם בבפנוכו של הראש. ככה זה חיי פשע. לא משתלם. אני בא להתיישב על הדרגש שלי, סליחה, כלומר, למה, למה אני לא מסתגל, אני בא להתיישב על המיטה הדפוקה שלי, אינעאל אבוא הכלא הזה, יופי, אני מסתדר עם הסלנג, קם לו גרשון. `אני גרשון` הוא אומר ולא יודע שהוא חלק מסיפור ולא צריך להציג את עצמו, `אני וואסיף` החלטתי שאני ערבי למה בטח מערבים מפחדים בכלא ואף אחד לא יתעסק איתי, ועוד אמרו שאין לי חשיבה מהירה ואי אפשר ללכת לטייס, `תסתובב` הוא אומר לי בשקט, כמו המפקדים האלו בצבא, אני כבר קלטתי את הראש של הגרשון הזה, הוא חושב שאם אני בכלא הוא יכול לעשות ממני הזונה שלו, בן זונה מניאק, אני לא אהיה הזונה של אף אחד, `תסתובב` הוא אמר עוד פעם, `לא רוצה` צעקתי, `אינגל`קוגרמל`טוריסק!` צעקתי, `אה?!` הוא לא הבין, ואני הייתי דווקא מבסוט שאני חובב מושבע של מסע בין כוכבים ולמדתי קלינגונית בעל-פה למה ככה כולם לא יבינו אותי, ואנשים שלא מבינים אותם ישר מפחדים מהם, אז בכלל, `תסתובב או שאני קורע לך את הצורה` הוא נשמע מעוצבן, `טוב טוב` הבנתי שהוא גדול מדי בשביל שאני אתמודד איתו באחד על עשרים, `למה אתה עצבני אחי?` ניסיתי להרגיע אותו עם מבטא ערבי, `למה אני עצבני? אתה מדבר אלי עם הגב שלך ולמה אני עצבני?` ווואלה, באמת דיברתי עליו עם הגב ואני אידיוט, אבל לא נורא, זה אומר שיש לי ביציים בכלא, כל האידיוטים יש להם בייצים בכלא, `ברוכים הבאים` הוא עושה לי מבט מחויך ונותן לי כאפה, `אתה תעשה פה חיים` ואני כבר הבנתי למה המניאק הזה מתכוון, אבל שחקתי אותה מבין עניין. לפעמים הכי טוב לשחק אותה מבינים עניין. `קפה?!` הוא משחק לי אותה בפוזה זינזנאית ולא יודע שאלו שבאים מעמידר אין להם אלוהים, בטח לא קפה, `הפוך` השבתי במהירות, `לא` הוא השתגע, `יש כאן רק לאטה. תאמין לי שהכי טוב` זרק לאוויר, `אההה, אז תגיד`, ואני ככה התחלתי לחקור את החדר שהולך להיות הבית שלי לעוד איזה מיליון שנה. על הקירות היו תלוים פוסטרים של זימה, המלוכלים האלו של הגארז`ניקים בסדרות של האלו שמה מעבר לים, אבל, אתם יודעים, כלא, אז על הקיר היו תלויות תמונה אחושרמוטה פצצות של זונות עם חזה של מגדלי סיליקון, וואלה, אני מסתגל מהר, `קח!` הוא צועק עלי, `לקחתי, לקחתי` עניתי בשקט והתחלתי להתגלח. `ילד` הוא עושה לי, `מה ילד? אני בן 30` התעצבנתי, `הילד בן 30?` הוא התפלא, `כן כן` העמדתי אותו על שלי, `ילד, למה אתה מתגלח עם קישוא?` הוא כזה מביט בי מוזר, ואני כזה מביט במכונת גילוח שלי, וואלה קישוא, אוכלים בכלא דווקא בסדר, נראה לי, `זה לא קישוא` החלטתי שאסור שיידע שאני לא מודע למכונת גילוח שלי, `זה משהו חדש` - `מה לקחת אחי?` הוא חייך - `שום דבר. תעזוב אותי בשקט שאני לא אחתוך אותי כשאני מתגלח` וסיימתי גלח`ץ כמו שלימד אותנו פרג`י הרס`ר שבכלל היה רנ`ג על תקן סא`ל אבל לא משנה. סיפורי טבחים. סיימתי להתגלח והחלטתי שאני הולך לספריה. `אין ספריה` אומר לי זה שמחזיק אותי בתוך התא, `מה אין ספריה?` לא הבנתי, `אין ספריה, למה אתה פה בקייטנה?` ורק עכשיו נפל לי האסימון שאני באמת בקלבוש וחבל לי על הזמן. `דיי דיי` גרשון ניחם אותי, `אף פעם לא ראיתי ייצור פראי מרחם על עצמו. ציפור קטנה תיפול קפואה למוות מענף ועדיין לא תרחם על עצמה` הוא כזה דפק לי משפט יפה, `זוהר ארגוב?` שאלתי, `די.אץ`.לורנס` הוא חייך והכניס אותי לבלבלה למה איזה כלוא מדבר בשפה של האנגלים, `עוד לא אבדה תקוותנו` הוא המשיך לעודד אותי, `הא` חייכתי, `זה, זה.. נו.. התקווה` את זה זיהתי, `לא` הוא התעצבן, `חומות של תקווה` ואני קצת הסמקתי למה הגרשון הזה יש עליו, `ואז אדע כי שומר אחי אנוכי` הוא המשיך אומר, `תורה?` כבר התחלתי לוותר, `ספרות זולה` הוא חטף אטרף, `תיהיה בשקט תלמד`, וככה שעתיים וחצי אני בכיתי וגרשון זרק לי ציטטות של ספרים, סרטים ומה שלא תרצו. `יהיה טוב` הוא חיבק אותי, `כולם בהתחלה כמוך, אחר כך מסתדרים` ואני הבנתי שאני לא כמו כולם, שחבל לי על הזמן. `ארוחת צהריים` אמרו ברמקולים, `איזה רמקולים?!` גרשון התעצבן, `תגיד לי, אתה חי בסרט או מה? בוא כבר` והלכנו לחדר האוכל הגדול. היה שם איזה כושי אחד שהלך חצי ערום, גוף מה זה יפה, לא שאני מהאלו, עוד כמה היספנים, מגולחי ראש ומה שלא תרצו, `ילד, בן 30 או בן אמו, אתה לא באוז, צא מזה כבר` ואז הבנתי שהיו רק ערבים, ישראלים וכמה עובדים זרים שאני לא מכיר. תתפלאו, אבל האוכל בכלא יחסית בסדר. `אתה רוצה להגדיל את המרק שלך?` שאל אותי האסיר, `לא תודה` השבתי נמהרות, `אתה בטוח?` הוא התעקש, `זה כדאי. אתה מגדיל את המרק ומקבל כרטיס גירוד חופשי החוצה מהכלא, או אפילו חסינות לעבירה הבאה שלך, אבל את זה עוד לא אישרו בכנסת` ואיך שבאתי להגיד לו שאני רוצה ארוחה מוגדלת, `תתעורר כבר, זה לא מקדולנדס` צעק לי איזה אסיר אחד מתלהב מעצמו, ואיך שבאתי לצעוק עליו בחזרה, בכל זאת, אף אחד לא מתעסק עם ערבים בכלא, `ושתדע שאם רבין היה חי האמת הייתה יוצאת` הוא כזה זרק לאוויר, `אבל הוא לא` לא הבנתי, `בגלל זה אני פה` הוא חייך ואני הבנתי שהטיפוסים בכלא לא מי יודע מה. הלכתי התיישבתי עם גרשון על השולחן אוכל של הלבנים, למרות שלא ראיתי שחורים הייתי בטוח שיש שם איפה שהוא, `בתאבון` הוא חייך, ואני כבר התחלתי לדאוג מכל החיוכים האלו שלו, `תודה, תודה` השבתי במהירות ובלעתי את הקישוא שלי כמה מהר שרק אפשר. `צהרים טובים` הפעם באמת שמעתי רמקולים, `קברניט הטיסה שלכם הוא ירון לוי` ואני כזה לא מבין למה אנחנו בטיסה נעימה, `תעזוב אותך מאבנר` גרשון אמר, `סתם מעצבן את כל החדשים` והבנתי שיש שם איזה מישהו שכל היום מקריין את הטייסים של אל-על בלי קשר למציאות, יש אנשים שאין להם שום קשר למציאות, חולי רוח קוראים להם, בתי הסוהר מלאים בהם, אבל יש גם כמה בחוץ, נראה לי, `יאללה, מקלחות` גרשון פסק, `לא רוצה` נחרדתי, `רוצה רוצה` הוא קרץ לי, והבנתי ששעת השיא הגיעה. וג`קי צ`אן אפילו לא פה. `כרמלה מנשה` טלפנתי אל כרמלה בשביל שתחלץ אותי מהכלא, `אה?` היא לא הבינה, `אני צריך עזרה` אמרתי חלושות, `כן כן, אוי אלוהים, יופי יופי, אחלה, אווו. כןןןן. עזרה.... איך אפשר לעזור?` היא התחילה לצעוק עלי בטלפון, `אני בכלא. שלא כדין. מתעללים בי כאן, מנסים להשכיב אותי בניגוד לרצוני, אני לא מאמין שאני אוכל לשרוד פה, ויש איזה אחד שמקריין כל היום את אל-על, אלוהים כרמלה, זה בית משוגעים כאן, ועל מה אני שואל אותך, על מה, אלוהים אדירים` ושמעתי את כרמלה בוכה, `תשיגו לי את הרמטכ`ל` היא צעקה שם לאנשים, `אל תדאג ילד, אני אשחרר אותך. תסמוך על כרמלה, זה החייים שלי... אוי אלוהים` היא נאנחה, `מה קשור רמטכ`ל?` לא ירדתי לסוף גרונה, `רק הוא יכול לשחרר אותך תוך דקה` - `אבל אני לא חייל` הסברתי לה, `מה? לא חייל? אתה לא בחור צעיר? עם מדים סקסים שיושבים עליו באיטיות? מהבחורים הא
הכלא אתמול עצרה אותי משטרה. קוראים לי מיקי, ואני חוטב עצים במקצועי. כל הסיפור הוא שלפני כמה שנים, בזמנים אחרים, כשמישה ארנס ניהל את הבטחון ועראפת עוד רדפו אחריו בכל העולם, נו, אתם יודעים, עיירת מצוקה, אבא כל היום משחק שש-בש במרכז, אמא כל היום עובדת להחזיק את המשפחה אבל רואים איך כל החבר`ה עושים כסף על שטויות, כאן שודים, שם העברת סחורות גנובות, כאלו, אז, בקיצר, עשיתי איזה שוד של איזה סניף דואר, וזהו. תמיד ידעתי שיתפסו אותי. מה גם שהייתה את הפעם שהרמתי ניידת משטרה אז בכלל. הייתה איזו דקירה, חתכו את סוסו, באו השוטרים השאירו את האוטו עם המפתחות בפנים ואנחנו הלכנו עשינו חארקות בשטח של קובי ההומו. שלא לדבר על זה שעשרים, עשרים שנה אני נוהג בלי רישיון. אף פעם לא נתנו לי. אז ידעתי, ידעתי שיום אחד הם יתפסו אותי ושחבל לי על הזמן. ולהוסיף על כל זה, אתם יודעים, כל המכתבי הנאצה האלו לראשי ממשלה, `חכה חכה` והאיומים האלו שבטח אסורים במדינה דמוקרטית מתוקנת. אבל אני רציתי לקלקל את הדמורטיה. לא משנה. בכל אופן, תמיד ידעתי שיתפסו אותי ושחבל לי על הזמן. בכל זאת, מי לא קרא את החטא ודוסטומנסקי הזה. `חיכתי, חיכתי שתעצרו אותי` אמרתי לשוטר וידעתי שחיי לא יהיו אותם חיים, `אתה עצור חביבי` הוא תפס אותי בחוזקה, ראו עליהם ששנים הם רודפים אחרי, `כן כן` אמרתי בעצבות, `מה שאני לא מבין` הוא חדר לי לקודקוד מוח, `איזה בן אדם נורמלי מוריד עצים באמצע קפלינסקי 6 מול תחנת המשטרה וחושב שלא יעצרו אותו על זה` - `אה?!` הזדעקתי, `נו,` הוא רגז, `תגיד לי, אתה מפגר, לכרות ככה עצים באמצע הרחוב?` ולכו תסבירו להם שאתם חוטבי עצים ואין מה לעשות, `יאללה, כנס לניידת` צעק עלי, ומשם נכנסתי לחיי הפשע, מהאלו שאתם קוראים עליהם בעיתונים, מהאלו של הטלביזיה, של החליפות המזעזעות בכתום, מהאלו שמגלחים להם את הראש, שנותנים להם כשהסבון נופל, מהחבר`ה של אריה דרעי. `דבר ראשון` אמרתי לעצמי בש` גליי, `אתה משתמש בסבון נוזלי בלבד בשביל למנוע שטויות`, בכל זאת, מי מאיתנו לא רואה אוז, הלכתי לקיוסק לקנות סבון נוזלי שקוף למה בכלא אסור צבעים, חמש שקל 90 אגורות, דווקא נחמד שהמדינה מסבסדת אותנו, שמח וטוב לבב חזרתי לתא שלי, `רגע רגע רגע` נזכרתי, `זה כלא, אי אפשר ככה ללכת לקיוסק כאילו אני בשכונה. אידיוט`, ואז הבנתי שזה היה הכל בראש שלי והתא בכלל סגור. אתם מבינים מה זה, ברגע שאתם נכנסים לכלא הכל מסתבך לכם בבפנוכו של הראש. ככה זה חיי פשע. לא משתלם. אני בא להתיישב על הדרגש שלי, סליחה, כלומר, למה, למה אני לא מסתגל, אני בא להתיישב על המיטה הדפוקה שלי, אינעאל אבוא הכלא הזה, יופי, אני מסתדר עם הסלנג, קם לו גרשון. `אני גרשון` הוא אומר ולא יודע שהוא חלק מסיפור ולא צריך להציג את עצמו, `אני וואסיף` החלטתי שאני ערבי למה בטח מערבים מפחדים בכלא ואף אחד לא יתעסק איתי, ועוד אמרו שאין לי חשיבה מהירה ואי אפשר ללכת לטייס, `תסתובב` הוא אומר לי בשקט, כמו המפקדים האלו בצבא, אני כבר קלטתי את הראש של הגרשון הזה, הוא חושב שאם אני בכלא הוא יכול לעשות ממני הזונה שלו, בן זונה מניאק, אני לא אהיה הזונה של אף אחד, `תסתובב` הוא אמר עוד פעם, `לא רוצה` צעקתי, `אינגל`קוגרמל`טוריסק!` צעקתי, `אה?!` הוא לא הבין, ואני הייתי דווקא מבסוט שאני חובב מושבע של מסע בין כוכבים ולמדתי קלינגונית בעל-פה למה ככה כולם לא יבינו אותי, ואנשים שלא מבינים אותם ישר מפחדים מהם, אז בכלל, `תסתובב או שאני קורע לך את הצורה` הוא נשמע מעוצבן, `טוב טוב` הבנתי שהוא גדול מדי בשביל שאני אתמודד איתו באחד על עשרים, `למה אתה עצבני אחי?` ניסיתי להרגיע אותו עם מבטא ערבי, `למה אני עצבני? אתה מדבר אלי עם הגב שלך ולמה אני עצבני?` ווואלה, באמת דיברתי עליו עם הגב ואני אידיוט, אבל לא נורא, זה אומר שיש לי ביציים בכלא, כל האידיוטים יש להם בייצים בכלא, `ברוכים הבאים` הוא עושה לי מבט מחויך ונותן לי כאפה, `אתה תעשה פה חיים` ואני כבר הבנתי למה המניאק הזה מתכוון, אבל שחקתי אותה מבין עניין. לפעמים הכי טוב לשחק אותה מבינים עניין. `קפה?!` הוא משחק לי אותה בפוזה זינזנאית ולא יודע שאלו שבאים מעמידר אין להם אלוהים, בטח לא קפה, `הפוך` השבתי במהירות, `לא` הוא השתגע, `יש כאן רק לאטה. תאמין לי שהכי טוב` זרק לאוויר, `אההה, אז תגיד`, ואני ככה התחלתי לחקור את החדר שהולך להיות הבית שלי לעוד איזה מיליון שנה. על הקירות היו תלוים פוסטרים של זימה, המלוכלים האלו של הגארז`ניקים בסדרות של האלו שמה מעבר לים, אבל, אתם יודעים, כלא, אז על הקיר היו תלויות תמונה אחושרמוטה פצצות של זונות עם חזה של מגדלי סיליקון, וואלה, אני מסתגל מהר, `קח!` הוא צועק עלי, `לקחתי, לקחתי` עניתי בשקט והתחלתי להתגלח. `ילד` הוא עושה לי, `מה ילד? אני בן 30` התעצבנתי, `הילד בן 30?` הוא התפלא, `כן כן` העמדתי אותו על שלי, `ילד, למה אתה מתגלח עם קישוא?` הוא כזה מביט בי מוזר, ואני כזה מביט במכונת גילוח שלי, וואלה קישוא, אוכלים בכלא דווקא בסדר, נראה לי, `זה לא קישוא` החלטתי שאסור שיידע שאני לא מודע למכונת גילוח שלי, `זה משהו חדש` - `מה לקחת אחי?` הוא חייך - `שום דבר. תעזוב אותי בשקט שאני לא אחתוך אותי כשאני מתגלח` וסיימתי גלח`ץ כמו שלימד אותנו פרג`י הרס`ר שבכלל היה רנ`ג על תקן סא`ל אבל לא משנה. סיפורי טבחים. סיימתי להתגלח והחלטתי שאני הולך לספריה. `אין ספריה` אומר לי זה שמחזיק אותי בתוך התא, `מה אין ספריה?` לא הבנתי, `אין ספריה, למה אתה פה בקייטנה?` ורק עכשיו נפל לי האסימון שאני באמת בקלבוש וחבל לי על הזמן. `דיי דיי` גרשון ניחם אותי, `אף פעם לא ראיתי ייצור פראי מרחם על עצמו. ציפור קטנה תיפול קפואה למוות מענף ועדיין לא תרחם על עצמה` הוא כזה דפק לי משפט יפה, `זוהר ארגוב?` שאלתי, `די.אץ`.לורנס` הוא חייך והכניס אותי לבלבלה למה איזה כלוא מדבר בשפה של האנגלים, `עוד לא אבדה תקוותנו` הוא המשיך לעודד אותי, `הא` חייכתי, `זה, זה.. נו.. התקווה` את זה זיהתי, `לא` הוא התעצבן, `חומות של תקווה` ואני קצת הסמקתי למה הגרשון הזה יש עליו, `ואז אדע כי שומר אחי אנוכי` הוא המשיך אומר, `תורה?` כבר התחלתי לוותר, `ספרות זולה` הוא חטף אטרף, `תיהיה בשקט תלמד`, וככה שעתיים וחצי אני בכיתי וגרשון זרק לי ציטטות של ספרים, סרטים ומה שלא תרצו. `יהיה טוב` הוא חיבק אותי, `כולם בהתחלה כמוך, אחר כך מסתדרים` ואני הבנתי שאני לא כמו כולם, שחבל לי על הזמן. `ארוחת צהריים` אמרו ברמקולים, `איזה רמקולים?!` גרשון התעצבן, `תגיד לי, אתה חי בסרט או מה? בוא כבר` והלכנו לחדר האוכל הגדול. היה שם איזה כושי אחד שהלך חצי ערום, גוף מה זה יפה, לא שאני מהאלו, עוד כמה היספנים, מגולחי ראש ומה שלא תרצו, `ילד, בן 30 או בן אמו, אתה לא באוז, צא מזה כבר` ואז הבנתי שהיו רק ערבים, ישראלים וכמה עובדים זרים שאני לא מכיר. תתפלאו, אבל האוכל בכלא יחסית בסדר. `אתה רוצה להגדיל את המרק שלך?` שאל אותי האסיר, `לא תודה` השבתי נמהרות, `אתה בטוח?` הוא התעקש, `זה כדאי. אתה מגדיל את המרק ומקבל כרטיס גירוד חופשי החוצה מהכלא, או אפילו חסינות לעבירה הבאה שלך, אבל את זה עוד לא אישרו בכנסת` ואיך שבאתי להגיד לו שאני רוצה ארוחה מוגדלת, `תתעורר כבר, זה לא מקדולנדס` צעק לי איזה אסיר אחד מתלהב מעצמו, ואיך שבאתי לצעוק עליו בחזרה, בכל זאת, אף אחד לא מתעסק עם ערבים בכלא, `ושתדע שאם רבין היה חי האמת הייתה יוצאת` הוא כזה זרק לאוויר, `אבל הוא לא` לא הבנתי, `בגלל זה אני פה` הוא חייך ואני הבנתי שהטיפוסים בכלא לא מי יודע מה. הלכתי התיישבתי עם גרשון על השולחן אוכל של הלבנים, למרות שלא ראיתי שחורים הייתי בטוח שיש שם איפה שהוא, `בתאבון` הוא חייך, ואני כבר התחלתי לדאוג מכל החיוכים האלו שלו, `תודה, תודה` השבתי במהירות ובלעתי את הקישוא שלי כמה מהר שרק אפשר. `צהרים טובים` הפעם באמת שמעתי רמקולים, `קברניט הטיסה שלכם הוא ירון לוי` ואני כזה לא מבין למה אנחנו בטיסה נעימה, `תעזוב אותך מאבנר` גרשון אמר, `סתם מעצבן את כל החדשים` והבנתי שיש שם איזה מישהו שכל היום מקריין את הטייסים של אל-על בלי קשר למציאות, יש אנשים שאין להם שום קשר למציאות, חולי רוח קוראים להם, בתי הסוהר מלאים בהם, אבל יש גם כמה בחוץ, נראה לי, `יאללה, מקלחות` גרשון פסק, `לא רוצה` נחרדתי, `רוצה רוצה` הוא קרץ לי, והבנתי ששעת השיא הגיעה. וג`קי צ`אן אפילו לא פה. `כרמלה מנשה` טלפנתי אל כרמלה בשביל שתחלץ אותי מהכלא, `אה?` היא לא הבינה, `אני צריך עזרה` אמרתי חלושות, `כן כן, אוי אלוהים, יופי יופי, אחלה, אווו. כןןןן. עזרה.... איך אפשר לעזור?` היא התחילה לצעוק עלי בטלפון, `אני בכלא. שלא כדין. מתעללים בי כאן, מנסים להשכיב אותי בניגוד לרצוני, אני לא מאמין שאני אוכל לשרוד פה, ויש איזה אחד שמקריין כל היום את אל-על, אלוהים כרמלה, זה בית משוגעים כאן, ועל מה אני שואל אותך, על מה, אלוהים אדירים` ושמעתי את כרמלה בוכה, `תשיגו לי את הרמטכ`ל` היא צעקה שם לאנשים, `אל תדאג ילד, אני אשחרר אותך. תסמוך על כרמלה, זה החייים שלי... אוי אלוהים` היא נאנחה, `מה קשור רמטכ`ל?` לא ירדתי לסוף גרונה, `רק הוא יכול לשחרר אותך תוך דקה` - `אבל אני לא חייל` הסברתי לה, `מה? לא חייל? אתה לא בחור צעיר? עם מדים סקסים שיושבים עליו באיטיות? מהבחורים הא