עזוב את הווטרינר ושכח את הברגים
אל תייסר את עצמך בעניינים מיותרים - כי לאחיך כבר לא כואב כלום. הוא רגוע לחלוטין - והיסורים שאתה מייסר את עצמך אינם מועילים לא לאחיך - ולא לך. קלוד בעצמו היה אומר לך: צא מזה, חבל על הזמן. זה לא נותן כלום. וזה בסדר שאתה קצת אגואיסט לעולם, וזה בסדר שלא איכפת לך מהעולם, זה ברור, זה מובן, מותר לך להיות עדיין עסוק באובדן שלך, אבל החוכמה היא לצאת מהמחשבות הלא ´יעילות´ שקשורות בכך - ולהתרכז במחשבות ´יעילות´ ואופטימיות. למשל, דפנה, הכלבה: תשמח שהיא נמצאת אצלכם בבית - זה היה בהחלט משמח את קלוד. ועזרא מציע לך - כמה שזה יישמע לך מצחיק - להתחיל בינתיים לדבר עם דפנה. כן כן: תתפלא לשמוע כמה דפנה כזו יודעת לשמוע, כמה היא תקשיב לך, וכמה תוכל להגיע באמצעותה לסוג של שלווה, כמו לסוג של חיבור, התחברות עם אחיך. ובינתיים, לאט-לאט, לא בוער כלום, נסה לדמיין לעצמך בראש, עם מי למשל, מי מהחברים שלך, היית מוכן להיפגש חצי שעה ולדבר איתו, ולספר לו. כלום לא דחוף, רק נסה בינתיים לחשוב, נסה לעשות לעצמך רשימה כזו בראש, מי הכי מתאים לדעתך. אם תחשוב על כך בשקט ובאופן קר ורגוע - יתכן ותגיע למסקנה שיש לך מישהו, אולי שניים, שדווקא היה בא לך להתחיל לדבר איתם. לפחות לנסות. תתפלא כמה לפעמים רוצים החברים שלך עצמם לדבר איתך - אבל הם פוחדים או לא יודעים איך לגשת אליך. הם פוחדים שזה יפגע בך או יביך אותם. נסה, מה יכול להיות, זרוק להם מילה, תתחיל אתה - ומהר מאוד עשוי להיות שתמצא מישהו שתתפוס איתו ראש טוב לדבר, לספר, ולהוציא ולשפוך את הלב. אם לא תמצא - גם טוב. אז תדע לפחות שהרשימה שהכנת לא אקטואלית - ואז תהיה פתוח להכיר אנשים חדשים. יש גם יתרונות רבים באנשים חדשים, שלא הכירו אותך קודם. מה שהכי חשוב: - אל תפחד ואל תדאג אפילו לא לרגע. אתה לא בג´ונגל - ואתה לא לבד. יש מספיק אנשים בגילך במדינה הזו- בדיוק כמוך - שמתלבטים בדיוק באותה בעייה: גם הם בטוחים שאין להם עם מי לדבר - והם לא יודעים שאתה בעצם, בדיוק כמוהם, מחפש אותם. פתאום זה יגיע, פתאום תכיר, עליך רק לצאת מהמערבולת הזו של הלחץ והדאגה. עכשיו אל תסגור. קרא שוב את מה שעזרא כתב לך - ומחר תקרא שוב. ותבוא מחר, ותגיד לעזרא אם באמת באה לך פתאום מחשבה חדשה בראש.