הכלבים המשוגעים לא מפסיקים לקפוץ

[שירה כמים 1959]

הכלבים המשוגעים לא מפסיקים לקפוץ
כמו יויו
אבל לצדדים
וגם למעלה בעצם
וגם למעמקים
בעצם -
בעיקר למעמקים
הכלבים המשוגעים נעלבים שאני קוראת להם משוגעים
הם לא באמת משוגעים
אבל הם משגעים אותי
צריכה לטפל בכולם
כשהם קופצים לכל הצדדים
ואני מנסה לשלוט בכולם
למשוך את כולם
חזרה אל
כאן

 

[פילוסוף רוחני33]

הכלבים המשוגעים לא מפסיקים לקפוץ
כמו יויו
אבל לצדדים
וגם למעלה בעצם
וגם למעמקים
בעצם -
בעיקר למעמקים
הכלבים המשוגעים נעלבים שאני קוראת להם משוגעים
הם לא באמת משוגעים
אבל הם משגעים אותי
צריכה לטפל בכולם
כשהם קופצים לכל הצדדים
ואני מנסה לשלוט בכולם
למשוך את כולם
חזרה אל
כאן

מאוד משכנע וחזק ולכן יפה.

 

[שירה כמים 1959]

מאוד משכנע וחזק ולכן יפה.

תודה רבה!!!

 

[שירה כמים 1959]

כבר לא חייבת להיות נחמדה לכולם
לא חייבת שתאהבו אותי
אם לא תאהבו אני אלך אל הגרעין הכלוא שם בפנים
זה שמפיץ קרניים רכות אל כולי
ואזכר

 

[שירה כמים 1959]

וזה לא נפסק
התמונה הזאת
שרודפת אחריי
ואני לא יכולה להגיד אותה במילים
כי יגרשו אותי מתפוז
כי יגרשו אותי מישראל
כי יגרשו אותי מרוסיה
כי יגרשו אותי מאפריקה
אולי בארצות הברית יתנו לי לחיות
ואולי אצא לשם עכשיו בתרמילי ובמקלי
ואולי אגיע לשם
ולא רק מהר נבו אראה את הארץ המובטחת
שאין בה סתימת פיות

 

[שירה כמים 1959]

התמונה רודפת אחריי
מדירה את שנתי בלילות
מתנדנדת מעל ראשי
ומעמידה פנים של סבתא התמונה רודפת אחריי
ואני לא יכולה לתת לה מילים
בלי להיאשם בגסות, בפריצות, בלי שייגעלו ממני

 

[שירה כמים 1959]

אתם מעמידים פנים של סבתא יוכבד
אתם מעמידים פנים של סבתא שומרת
אתם הצבועים
אתם הרעים
אתם המגעילים
אתם הדוחים

הנה
אמרתי את הברור מאליו

האם אני כבר נקייה?
האם אני כבר רגועה?
האוכל לנטוש את התמונה
או לפחות לקבור אותה בקרן זוית
ולצאת אל החיים?

 

[שירה כמים 1959]

מתנדנד
מתנדנד מעל ראשי.
רק שלא אמלא כיסיי כמו וירג'יניה -
שיישאר מקום לאגוזים.

 

[שירה כמים 1959]

כשהגשם
זה היה
אז טיפטף
טפטף, ציווית,
חשבת שהשמיים נועדו בשבילך
חשבת שתפוחי האדמה חמים וטעימים
נסעת בעקבות אותות
לא הבנת אם את אפס או מלכה
מבעד לחלון תמיד היו מי ש
הסכימו לומר לך אהבה
עכשיו גם הם שקטים
עכשיו יש עצים
יש אותך
יש שמיים שאין בהם אנשים
לפעמים
את כל כך מובנת לעצמך
שאת חושבת - למה לא לעזאזל
ולפעמים, או לרוב, גם את זרה לך
כמה את נוסעת כמו רכבת
אל אינסוף טרחני