הכלב היהודי - אשר קרביץ
(התבקשתי על ידי ענת, להעלות לכאן המלצה על ספר) דער יידישער הונט הוצאת ידיעות אחרונות 219 עמוד שנת הוצאה 2007 אז קודם כל, מזמן לא קראתי ספר שכל כך נהנתי ממנו, שכל כך אהבתי. אני לא יודעת אם אתם מכירים את ההרגשה, שעצוב לכם, כמעט בוכים ובכל זאת יש חיוך על השפתיים. זה מה שקרה לי עם הספר הזה. ראשית, האמת, שם הספר מאד הרתיע אותי. האסוציאציה הראשונה שעלתה בי לא היתה טובה כלל וכלל. אבל בדף הראשון של הספר, כבר הבנתי שאין שם יותר מתאים לספר זה. אני לא יודעת כמה מישורים יש בספר זה. האם הוא משל? האם הוא אלגוריה? טוב, אתחיל מרובד הראשון. הספר מסופר על ידי כורש. כורש הוא ממזר. לכורש אבא בלתי ידוע. לכורש אמא גזעית. כורש הוא כלב. כלומר הספר מסופר על ידי כלב. אנו רואים את העולם בהתחלה מגובה 10 סנטימטר (כאשר הוא גור), ואחר כך בערך מגובה חצי מטר (כאשר הוא מתבגר), ומגובה כזה, כל העולם נראה אחרת. כל מי שאוהב כלבים, כל מי שגידל כלב, יחייך ברובד הזה. הספר מתחיל "מאז שאני זוכר את עצמי הסתובבתי תמיד בעירום מלא" (עמוד 11). "מין מזדמן, לעניות דעתי, אינו בבחינת פחיתות כבוד. זהו חלק מהחיים, בדיוק כפי שמזון המוגש בשפע מדי יום בבית אינו תחליף לארוחות חטופות שניתן ללקט בשולי הדרך. כן - אוכל. אוכל, אוכל ושוב אוכל. " (עמוד 11). אני חושבת שזה ידבר לכל בעל כלב. "לשלוש המילים הראשונות שלי היתה הוראה דומה ונבצר ממני לעמוד על הדקויות. המילים היו "פויה", "איכסה", ו"געוואלד". שלוש המילים נאמרו בתרעומת והיתה להן זיקה לתחושת ההקלה של ריקון שלפוחית השתן על רצפת המטבח"(עמוד 17). לפי ה"געוואלד" בודאי הבנתם שכורש נולד במשפחה יהודית. כורש נולד בתקופה הכי פחות טובה ליהודים בגרמניה, תקופה שבה היהודים והכלבים נקשרו בקשר הדוק. תקופה בה בכל מקום צצו השלטים "הכניסה אסורה לכלבים ויהודים". כורש הוא בלי ספק כלב יהודי, הוא אוהב את הקידוש ביום ששי, הוא אוהב ציר של גפילטע-פיש.הוא משתתף בחיפוש אחר האפיקומן. ואז לאט לאט משתנים החיים. מוטלות הגזרות. אסור לעוזרת להגיע אליהם יותר. (וכאשר זו אומרת "אלה יהודים טובים" עונים לה "יהודים טובים יש רק בדכאו"(עמוד 53))ואז באה הבשורה המרה. ליהודים אסור להחזיק כלבים. כדברי אחד הגרמנים "אף פעם לא ראיתי חולדות מגדלות כלב"(עמוד 65). כורש נמסר לחבר גרמני. אשתו שונאת את הגור (יש כאן קטע נחמד, שהגור מחביא את העצם שלו בתוך הספה, כלומר חופר בור בספה). אחר כך הכלב מתגלגל למשפחה של איש האס.אס. כאן אוהבים אותו ו"מאלפים" אותו לתקוף צוענים ויהודים. הכלב בורח, נעשה כלב רחוב, מגיע להסגר ושם עושים לו סלקציה, והוא הופך להיות כלב במחנה ריכוז. לא אוסיף לספר את הספר. אך כאן לא סוף. לכורש נכונו הרפתקאות מהרפתקאות שונות. מצחיקות, עצובות. והוא סוקר את התקופה ממבט שלו. ואתם תקראו ותגידו לבד, מי כאן האדם ומי כאן הבהמה. מי האנושי ומי הוא החיה? אם לא הבנתם, אני ממליצה על הספר בצורה גורפת ביותר. תודה לך אשר קרביץ על הספר.
(התבקשתי על ידי ענת, להעלות לכאן המלצה על ספר) דער יידישער הונט הוצאת ידיעות אחרונות 219 עמוד שנת הוצאה 2007 אז קודם כל, מזמן לא קראתי ספר שכל כך נהנתי ממנו, שכל כך אהבתי. אני לא יודעת אם אתם מכירים את ההרגשה, שעצוב לכם, כמעט בוכים ובכל זאת יש חיוך על השפתיים. זה מה שקרה לי עם הספר הזה. ראשית, האמת, שם הספר מאד הרתיע אותי. האסוציאציה הראשונה שעלתה בי לא היתה טובה כלל וכלל. אבל בדף הראשון של הספר, כבר הבנתי שאין שם יותר מתאים לספר זה. אני לא יודעת כמה מישורים יש בספר זה. האם הוא משל? האם הוא אלגוריה? טוב, אתחיל מרובד הראשון. הספר מסופר על ידי כורש. כורש הוא ממזר. לכורש אבא בלתי ידוע. לכורש אמא גזעית. כורש הוא כלב. כלומר הספר מסופר על ידי כלב. אנו רואים את העולם בהתחלה מגובה 10 סנטימטר (כאשר הוא גור), ואחר כך בערך מגובה חצי מטר (כאשר הוא מתבגר), ומגובה כזה, כל העולם נראה אחרת. כל מי שאוהב כלבים, כל מי שגידל כלב, יחייך ברובד הזה. הספר מתחיל "מאז שאני זוכר את עצמי הסתובבתי תמיד בעירום מלא" (עמוד 11). "מין מזדמן, לעניות דעתי, אינו בבחינת פחיתות כבוד. זהו חלק מהחיים, בדיוק כפי שמזון המוגש בשפע מדי יום בבית אינו תחליף לארוחות חטופות שניתן ללקט בשולי הדרך. כן - אוכל. אוכל, אוכל ושוב אוכל. " (עמוד 11). אני חושבת שזה ידבר לכל בעל כלב. "לשלוש המילים הראשונות שלי היתה הוראה דומה ונבצר ממני לעמוד על הדקויות. המילים היו "פויה", "איכסה", ו"געוואלד". שלוש המילים נאמרו בתרעומת והיתה להן זיקה לתחושת ההקלה של ריקון שלפוחית השתן על רצפת המטבח"(עמוד 17). לפי ה"געוואלד" בודאי הבנתם שכורש נולד במשפחה יהודית. כורש נולד בתקופה הכי פחות טובה ליהודים בגרמניה, תקופה שבה היהודים והכלבים נקשרו בקשר הדוק. תקופה בה בכל מקום צצו השלטים "הכניסה אסורה לכלבים ויהודים". כורש הוא בלי ספק כלב יהודי, הוא אוהב את הקידוש ביום ששי, הוא אוהב ציר של גפילטע-פיש.הוא משתתף בחיפוש אחר האפיקומן. ואז לאט לאט משתנים החיים. מוטלות הגזרות. אסור לעוזרת להגיע אליהם יותר. (וכאשר זו אומרת "אלה יהודים טובים" עונים לה "יהודים טובים יש רק בדכאו"(עמוד 53))ואז באה הבשורה המרה. ליהודים אסור להחזיק כלבים. כדברי אחד הגרמנים "אף פעם לא ראיתי חולדות מגדלות כלב"(עמוד 65). כורש נמסר לחבר גרמני. אשתו שונאת את הגור (יש כאן קטע נחמד, שהגור מחביא את העצם שלו בתוך הספה, כלומר חופר בור בספה). אחר כך הכלב מתגלגל למשפחה של איש האס.אס. כאן אוהבים אותו ו"מאלפים" אותו לתקוף צוענים ויהודים. הכלב בורח, נעשה כלב רחוב, מגיע להסגר ושם עושים לו סלקציה, והוא הופך להיות כלב במחנה ריכוז. לא אוסיף לספר את הספר. אך כאן לא סוף. לכורש נכונו הרפתקאות מהרפתקאות שונות. מצחיקות, עצובות. והוא סוקר את התקופה ממבט שלו. ואתם תקראו ותגידו לבד, מי כאן האדם ומי כאן הבהמה. מי האנושי ומי הוא החיה? אם לא הבנתם, אני ממליצה על הספר בצורה גורפת ביותר. תודה לך אשר קרביץ על הספר.