זה שיש סיבה למשהו, לא אומר שאינו הבל
החיים הם בועה של אשליה מתפוצצת.
מדברים הרבה על הנשמה - למרות שאף אחד לא ממש מצליח להגיד מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, ואיך היא באה לידי ביטוי בחיים ו/או לאחר החיים.
אומרים שהנשמה נצחית - אבל האדם לא נצחי.
אומרים שהנשמה באה לעולם כדי להתפתח - למי זה משנה אם הנשמה מתפתחת או לא? לאיזה מטרה הנשמה צריכה להתפתח, מה היעד הסופי?
 
אם אני לא זוכרת כלום מאיזשהו קיום טרום לידתי - אז קרוב לוודאי שלא אזכור כלום לאחר מותי.
 
כל יצור חי או צומח עלי אדמות הוא בעל נשמה - האם גם נשמותיהם נמצאים כאן בשביל להתפתח, באיזה אופן זה בא לידי ביטוי?
 
 
שוב חוזרת על עצמי - הנצחיות שלנו נובעת מכך שההוויה היא נצחית - ואנחנו נמצאים בתוך ההוויה - אבל כפי שאנחנו יודעים, הכל נמצא בתנועה ובתהליכי שינוי כל רגע ורגע, כל דבר בקצב שלו.
 
מה בדיוק קורה לאחר שינוי הצורה לא רק באופן הפיסי אלא גם במהות התודעתית - יש הרבה תיאוריות ואמונות אבל אין שום וודאות.
 
תפיסת העולם הנשמה היא נצחית - בהחלט מנחמת - אבל מה המשמעות של זה?
האדם לא נצחי - גם אם נשמתו נצחית ואפילו אולי "זוכרת" - אדם שמת, מת. האדם כפי שהוא היה לפני מותו לא חוזר. אם כך המוות מנקודת מבט אנושית הוא סופי.
מבחינת ההוויה - הכל מתקיים בו זמנית והאפשרויות אינסופיות.