לפני מספר חודשים התחלתי קשר עם אדם מסויים שיש ביננו פער גילאי די גדול (הוא מבוגר ממני). אני מודה שבהתחלה קצת התלבטתי אבל נוצר ביננו קליק מאוד חזק על ההתחלה ונראה היה שאני רק צריכה "להגיד כן" והוא שלי. בגלל שהיה לי מאוד כיף איתו אמרתי לעצמי שבגלל פער גילאים חבל לפספס לכן החלטתי שאני הולכת על זה.
אכן נוצר ביננו קשר רומנטי. אחד הדברים שהרגשתי שעבד אצלנו היה מצד אחד שתמיד כיף לנו ושיש צחוקים, יש תמיד על מה לדבר, יש סקס מצויין. ומצד שני היכולת שלי לתת לו גם את המרחב שלו. הבהרתי לו מהתחלה שמבחינתי הקשר עם הילדים שלו או עם החברים שלו מאוד חשוב לו וכמובן שנתתי לזה מקום. ניפגש בשישי בערב עם הילדים בלעדי? מבחינתי נהדר. נוסע לכמה ימים עם חברים - מעולה שיהנה! האמנתי ואני עדיין מאמינה שמרחב בזוגיות זה דבר חשוב והרגשתי שלצד הקשר הטוב שלנו הוא גם ידע להעריך את המרחב שאפשרתי בקשר.
לפני משהו כמו חודש הוא הזמין אותי להצטרף אליו לאיזה טיול - היה מאוד כיף והרגשתי שזה היה סוג של עליית מדרגה ביחסים ביננו.
אבל לפני שבועיים משהו קרה. פתאום שמתי לב שהוא קצת נעלם. גם בפעמים שהוא היה עסוק מאוד תמיד הוא הקפיד לסמס לי באמצע. אחרי כמה ימים שלא שמעתי ממנו שלחתי לו הודעה והתעניינתי באיזו פגישה חשובה שהייתה לו. באמצע היה יום אחד שנפגשנו בעבודה (יש יום אחד באמצע השבוע בו אנחנו נפגשים במסגרת העבודה) שם הוא היה מאוד לבבי איתי ונראה היה שהוא שמח לראות אותי. בסופ"ש גיששתי שוב בעדינות - הוא כתב לי שעבר שבועיים ממש עמוסים ומטורפים וששבוע הבא יחזור להיות נורמלי ואז נוכל לדבר.
קצת הפריע לי שהוא נעלם אבל אמרתי לעצמי לשחרר. לפעמים אנשים צריכים מרחב - למרות שהפריע לי - אמרתי שבהזדמנות אדבר איתו על זה.
ואז ערב אחד הוא התקשר אלי. דיברנו איזה 15 דקות בטלפון, צחקנו הרבה (כרגיל) והשיחה זרמה והייתה נעימה. כאילו לא היה כלום. שאלתי אותו בהכי סבבה - "אז היו לך שבועיים מטורפים אה?" הוא ענה שכן - ואז פתאום הוסיף - יש איזה מישהי שהוא הכיר מפעם. תמיד הייתה ברקע שלו בחיים. גדלו באותו אזור וכ'. איך הוא קרא לזה? שנינו באנו מאותו הכפר. היא שנים חיה בחול ופתאום חזרה לארץ והפתיעה אותו. אמרתי אוקי, מה זה אומר לגבי? הוא ענה שהקשר ביננו נשאר אבל בלי סקס כי הוא חייב לבדוק האם לו ולה יש סיכוי. הוא הדגיש שאני חשובה לו ושהוא לא רוצה לוותר עלי בשום צורה אבל שהוא חייב לבדוק את זה איתה. הייתי בהלם. אמרתי לו שהוא זרק פצצה והוא השיב "אפילו לא רימון יד". כאילו הכל בסדר. שוב הדגיש כמה אני חשובה לו ושהוא לא מוכן לוותר עלינו.
מאז נשארתי פגועה ובהלם. לא רבנו אף פעם, אפילו מתחים לא היו. היה קשה לפספס שכיף לנו יחד - הוא בעצמו אמר את כל זה. באמת באמת שהיה טוב. הוא שם אותי על הולד כי כנראה רוצה לבדוק סוג של פנטזיה מהעבר. כאילו הפנים שטוב לו אבל חושב שאולי יש יותר טוב מזה.
אני מאוד מאוד שבורה ומלאת מחשבות. אני חושבת שזה לא נכון שאהיה ידידה שלו. לצערי אני צריכה לראות אותו אחת לשבוע בעבודה כך שהניתוק לא יהיה הרמתי.
בכנות - הכי בא לי שיחזור עם הזנב בין הרגליים.
נכון לעכשיו הוא בעיקר מתחנף (או מנקה לעצמו את המצפון) עם לייקים בפייסבוק.
אשמח לקבל כאן עצות, מחשבות, תובנות ומה לא.
גם דיברתי עם חברה טובה וחשבנו שלפעמים שיש פנטזיה גדולה מהעבר וכאילו מגשימים אותה - לרוב הפנטזיה יותר טובה מהמציאות - אשמח לשמוע גם מה אומרים על זה.
כתבתי עצות מגברים כי זקוקה ל"מוח ונקודת מבט גברית" אבל כמובן שגם נשים מוזמנות להגיב ולעזור.
תודה ענקית מראש,
זרדית
אכן נוצר ביננו קשר רומנטי. אחד הדברים שהרגשתי שעבד אצלנו היה מצד אחד שתמיד כיף לנו ושיש צחוקים, יש תמיד על מה לדבר, יש סקס מצויין. ומצד שני היכולת שלי לתת לו גם את המרחב שלו. הבהרתי לו מהתחלה שמבחינתי הקשר עם הילדים שלו או עם החברים שלו מאוד חשוב לו וכמובן שנתתי לזה מקום. ניפגש בשישי בערב עם הילדים בלעדי? מבחינתי נהדר. נוסע לכמה ימים עם חברים - מעולה שיהנה! האמנתי ואני עדיין מאמינה שמרחב בזוגיות זה דבר חשוב והרגשתי שלצד הקשר הטוב שלנו הוא גם ידע להעריך את המרחב שאפשרתי בקשר.
לפני משהו כמו חודש הוא הזמין אותי להצטרף אליו לאיזה טיול - היה מאוד כיף והרגשתי שזה היה סוג של עליית מדרגה ביחסים ביננו.
אבל לפני שבועיים משהו קרה. פתאום שמתי לב שהוא קצת נעלם. גם בפעמים שהוא היה עסוק מאוד תמיד הוא הקפיד לסמס לי באמצע. אחרי כמה ימים שלא שמעתי ממנו שלחתי לו הודעה והתעניינתי באיזו פגישה חשובה שהייתה לו. באמצע היה יום אחד שנפגשנו בעבודה (יש יום אחד באמצע השבוע בו אנחנו נפגשים במסגרת העבודה) שם הוא היה מאוד לבבי איתי ונראה היה שהוא שמח לראות אותי. בסופ"ש גיששתי שוב בעדינות - הוא כתב לי שעבר שבועיים ממש עמוסים ומטורפים וששבוע הבא יחזור להיות נורמלי ואז נוכל לדבר.
קצת הפריע לי שהוא נעלם אבל אמרתי לעצמי לשחרר. לפעמים אנשים צריכים מרחב - למרות שהפריע לי - אמרתי שבהזדמנות אדבר איתו על זה.
ואז ערב אחד הוא התקשר אלי. דיברנו איזה 15 דקות בטלפון, צחקנו הרבה (כרגיל) והשיחה זרמה והייתה נעימה. כאילו לא היה כלום. שאלתי אותו בהכי סבבה - "אז היו לך שבועיים מטורפים אה?" הוא ענה שכן - ואז פתאום הוסיף - יש איזה מישהי שהוא הכיר מפעם. תמיד הייתה ברקע שלו בחיים. גדלו באותו אזור וכ'. איך הוא קרא לזה? שנינו באנו מאותו הכפר. היא שנים חיה בחול ופתאום חזרה לארץ והפתיעה אותו. אמרתי אוקי, מה זה אומר לגבי? הוא ענה שהקשר ביננו נשאר אבל בלי סקס כי הוא חייב לבדוק האם לו ולה יש סיכוי. הוא הדגיש שאני חשובה לו ושהוא לא רוצה לוותר עלי בשום צורה אבל שהוא חייב לבדוק את זה איתה. הייתי בהלם. אמרתי לו שהוא זרק פצצה והוא השיב "אפילו לא רימון יד". כאילו הכל בסדר. שוב הדגיש כמה אני חשובה לו ושהוא לא מוכן לוותר עלינו.
מאז נשארתי פגועה ובהלם. לא רבנו אף פעם, אפילו מתחים לא היו. היה קשה לפספס שכיף לנו יחד - הוא בעצמו אמר את כל זה. באמת באמת שהיה טוב. הוא שם אותי על הולד כי כנראה רוצה לבדוק סוג של פנטזיה מהעבר. כאילו הפנים שטוב לו אבל חושב שאולי יש יותר טוב מזה.
אני מאוד מאוד שבורה ומלאת מחשבות. אני חושבת שזה לא נכון שאהיה ידידה שלו. לצערי אני צריכה לראות אותו אחת לשבוע בעבודה כך שהניתוק לא יהיה הרמתי.
בכנות - הכי בא לי שיחזור עם הזנב בין הרגליים.
נכון לעכשיו הוא בעיקר מתחנף (או מנקה לעצמו את המצפון) עם לייקים בפייסבוק.
אשמח לקבל כאן עצות, מחשבות, תובנות ומה לא.
גם דיברתי עם חברה טובה וחשבנו שלפעמים שיש פנטזיה גדולה מהעבר וכאילו מגשימים אותה - לרוב הפנטזיה יותר טובה מהמציאות - אשמח לשמוע גם מה אומרים על זה.
כתבתי עצות מגברים כי זקוקה ל"מוח ונקודת מבט גברית" אבל כמובן שגם נשים מוזמנות להגיב ולעזור.
תודה ענקית מראש,
זרדית