"הכל למען מטרה טובה"!
סיפור אימה מתח דרמטי בלשי קומי שיכיל סלאשים רבים ומגוונים אם רק תעצבנו אותי מספיק! (אני תמיד מאיימת על אחותי הקטנה כשהיא מרגיזה אותי שאכתוב סלאש על סנייפ ומודי והיא בורחת מהחדר בצרחות) פרק א' ..."אדון, אני-" החל מורט לומר. שתוק, ציווה מוות. באצבע גרומה הוא הורה לקלי להתקדם לעברו. היא הסתובבה להביט בו, וגופה לא העז לסרב לו. מוות רכן קדימה ונגע בסנטרה. ידו של מורט נעה אל חרבו. האם אלה הפנים שהשיקו אלף ספינות ושרפו את המגדלים חסרי הגג של פסיאודופוליס? תהה מוות. "אוק!" "קאאאאט!" צרח דיבלר. מוות, איזבל, מורט, חיתוכטוב (קאטוול, אם יותר טוב לכם) ואלברט תפסו את ראשיהם בייאוש והביטו זה בזה בתחושה שהצילומים לא ייגמרו לעולם. " א ת ה ל א א מ ו ר ל ד ב ר!!!" צעק דיבלר כשפניו מאדימות והשליך את התסריט לקרקע החולית בחמת זעם. "אוק!" אמר הספרן, שהיה לבוש בשמלה ורודה ופיאה ג'ינג'ית על ראשו. "הוא אומר שהוא אילתר," אמר סתמרוח בכנות ורק עם שמץ של שביב קטן של שמחה לאיד, שלא יכולת להיות בטוח אם דמיינת אותו או לא. דיבלר לפת את ראשו בידיו. "זה היה כל כך הרבה יותר קל אם קלי האמיתית לא הייתה כזאת ג'יי לו." סתמרוח הביט בו בשלווה. "'תביאו לי מיץ רימון! תביאו לי אתרוג!!! תצבעו לי את הקרוון בסגול בהיר!'", קונן דיבלר. "אוק!" "המשחק שלו לא מספיק טוב בשבילך," ציין סתמרוח. "המשחק שלו?!" צרח דיבלר המעוצבן. "הוא נעלב. אתה יודע מה קורה כשהספרן נעלב?" "המשחק שלו בסדר גמור! זו העובדה המינורית שליהקתי אוראנג אוטאנג במשקל 180 קילו לשחק את אהובתו של הגיבור, שמוציאה אותי שמשלוותי!!!" "הוא בחור מאוד רגיש, אתה יודע. הלב שלו נשבר. עצמות נשברות-" "מה?" הזדקף דיבלר. "מה אמרת?" "שום דבר," משך סתמרוח כתף. דיבלר נאנח. סתמרוח הביט מהורהר בעיפרון שלו ושבר אותו לשניים. הוא שלח אל דיבלר חיוך רחב. דיבלר נעץ במכשף מבט עויין ופנה אל הספרן. "אני ממש מצטער. אתה מצויין בתור קלי, אבל... אתה יודע איך זה. אתה יכול לחזור לסט של אור מופלא." "יוש!" "הוא לא מרוצה מהאופן בו הדמות שלו מיוצגת באור מופלא," אמר סתמרוח חלקות. "תזכיר לי למה אני מעסיק אותך, סתמרוח," דיבלר קימט את מצחו. "אתה לא, זוכר?" אמר סתמרוח בעליצות מזוייפת. "פסטיבל סרטי עולם הדיסק! הכניסה חינם! כל ההכנסות קודש לבניה מחדש של גילדת האלכימאים! שוב!" "הכל למען מטרה טובה!" כולם הכריזו ביחד בנימה מעושה של מתיקות. הם החליפו מבטים של גועל. "כן, צודק," דיבלר התנער. "תודה! ...חייבת להיות בחורה בסביבה," הוא אמר בקדרות. "בדיוק סיימו להסריט את אחיות הגורל, יש להם את קרש הגיהוץ ההיא. היא אולי לא מושכת במיוחד, אבל לפחות היא שייכת לגזע הנכון." "אוק!" "הוא מוחה." "אני בטוח." "ובכל מקרה, מאגרט עסוקה בסט של צבע הכשף." דיבלר השתתק בבילבול וקימט את מצחו. "מה היא עושה שם?" "משחקת את הדמות הראשית," אמר סתמרוח כאילו הדבר היה צריך להיות ברור מאליו. "אבל אתה הדמות הראשית!!!" "אכן כן." "אז למה אתה לא משחק את עצמך, לעזאזל???" "אני לא יודע! בוא נחשוב ביחד," אמר המכשף בקול נוטף ארס, "למה שלא ארצה לחיות מחדש את הטראומות הגדולות ביותר שלי? באמת שאין לי מושג!" "בסדר!" נבח גרון דיבלר. "לך ותביא לי בחורה. כל בחורה שהיא!" סתמרוח הנהן בצייתנות. "בחורה. הבנתי. בסדר." "אההה... במחשבה שניה, אולי כדאי שאני אלך. אני בכל זאת העורך/ מפיק! בוא, אדון ספרן," הוא אמר באדיבות. "ותוריד את הפיאה המטופשת הזאת מהראש שלך!!!" "אוק." "שאיו יעזור לי!" הוא זעק אל השמיים. סתמרוח הביט בשתי הדמויות המתרחקות. "בסדר!" סתמרוח חייך אל השחקנים. "קצת יותר מוטיבציה, אנשים, אחרי הכל זה בשביל לשפץ את כיכר תשעת הירחים!" "הכל למען-" נכון!" קטע אותם סתמרוח במהירות. "בינתיים, מה דעתכם לצלם שוב את הסצינה שבה איזבל ומורט מפילים את הספר של אלברט על הראש שלו, הפעם עם קצת יותר רגש...?" אלברט הזעיף מבט אל סתמרוח. "אני עדיין חייב לך על השרביט ההוא, אתה יודע," הוא לחש בקול צרוד כך שרק שניהם שמעו. "ואולי אתה רוצה לחזור לשחק את ארול בסט של 'שומרים! שומרים!'!" הכריז סתמרוח בעליצות. "נותנים לבחור שני עפרונות ותסריט והוא חושב שהוא-" "במאי???" שאל סתמרוח בחיוך רחב. "כן!" אמר אלברט, מרגיש שהיוזמה נלקחה ממנו מעט. "סתמרוח," אמרה איזבל בנימה מתחנחנת, "אנחנו אמורים לזרוק את הספר ביחד, ומורט זרק אותו לבד!" "אז אילתרתי קצת!" הפטיר מורט. "אז הנה צנצנת העוגיות!" נשמע קולו המאושר של קאטוול. אה, סתמרוח, אתה חושב שאולי אני צריך לעשות את הקטע בצורה קצת יותר סקסית? דיבלר התייפח במרחק בגלל שקונינה לא הסכימה להיפרד משמלת הפרחים שלה לטובת משהו יותר חושפני, רצוי מעור. (היא באמת לובשת שמלת פרחים, אתם יודעים!) "בסדר, אנשים!" סתמרוח ספק את כפיו. "תזכרו שהכל בשביל להציל את הגרגולים של האוניברסיטה הנעלמת!" "הכל למען מטרה טובה!" הם זימרו ביחד בקול שעל סף התמוטטות עצבים. דיבלר חזר עם מכשפה זקנה, גבוהה ורזה, שניהם נראו כאילו רצו כל הדרך. "הממ, סבתא רוח שעווה," אמר סתמרוח באיפוק. "בחירה מעניינת, גרון, אבל אתה בטוח-" "זו נני אוג!" התנשפה סבתא. "דקרו אותה!" טאם טאם טאם!!! (אמר מוות)
סיפור אימה מתח דרמטי בלשי קומי שיכיל סלאשים רבים ומגוונים אם רק תעצבנו אותי מספיק! (אני תמיד מאיימת על אחותי הקטנה כשהיא מרגיזה אותי שאכתוב סלאש על סנייפ ומודי והיא בורחת מהחדר בצרחות) פרק א' ..."אדון, אני-" החל מורט לומר. שתוק, ציווה מוות. באצבע גרומה הוא הורה לקלי להתקדם לעברו. היא הסתובבה להביט בו, וגופה לא העז לסרב לו. מוות רכן קדימה ונגע בסנטרה. ידו של מורט נעה אל חרבו. האם אלה הפנים שהשיקו אלף ספינות ושרפו את המגדלים חסרי הגג של פסיאודופוליס? תהה מוות. "אוק!" "קאאאאט!" צרח דיבלר. מוות, איזבל, מורט, חיתוכטוב (קאטוול, אם יותר טוב לכם) ואלברט תפסו את ראשיהם בייאוש והביטו זה בזה בתחושה שהצילומים לא ייגמרו לעולם. " א ת ה ל א א מ ו ר ל ד ב ר!!!" צעק דיבלר כשפניו מאדימות והשליך את התסריט לקרקע החולית בחמת זעם. "אוק!" אמר הספרן, שהיה לבוש בשמלה ורודה ופיאה ג'ינג'ית על ראשו. "הוא אומר שהוא אילתר," אמר סתמרוח בכנות ורק עם שמץ של שביב קטן של שמחה לאיד, שלא יכולת להיות בטוח אם דמיינת אותו או לא. דיבלר לפת את ראשו בידיו. "זה היה כל כך הרבה יותר קל אם קלי האמיתית לא הייתה כזאת ג'יי לו." סתמרוח הביט בו בשלווה. "'תביאו לי מיץ רימון! תביאו לי אתרוג!!! תצבעו לי את הקרוון בסגול בהיר!'", קונן דיבלר. "אוק!" "המשחק שלו לא מספיק טוב בשבילך," ציין סתמרוח. "המשחק שלו?!" צרח דיבלר המעוצבן. "הוא נעלב. אתה יודע מה קורה כשהספרן נעלב?" "המשחק שלו בסדר גמור! זו העובדה המינורית שליהקתי אוראנג אוטאנג במשקל 180 קילו לשחק את אהובתו של הגיבור, שמוציאה אותי שמשלוותי!!!" "הוא בחור מאוד רגיש, אתה יודע. הלב שלו נשבר. עצמות נשברות-" "מה?" הזדקף דיבלר. "מה אמרת?" "שום דבר," משך סתמרוח כתף. דיבלר נאנח. סתמרוח הביט מהורהר בעיפרון שלו ושבר אותו לשניים. הוא שלח אל דיבלר חיוך רחב. דיבלר נעץ במכשף מבט עויין ופנה אל הספרן. "אני ממש מצטער. אתה מצויין בתור קלי, אבל... אתה יודע איך זה. אתה יכול לחזור לסט של אור מופלא." "יוש!" "הוא לא מרוצה מהאופן בו הדמות שלו מיוצגת באור מופלא," אמר סתמרוח חלקות. "תזכיר לי למה אני מעסיק אותך, סתמרוח," דיבלר קימט את מצחו. "אתה לא, זוכר?" אמר סתמרוח בעליצות מזוייפת. "פסטיבל סרטי עולם הדיסק! הכניסה חינם! כל ההכנסות קודש לבניה מחדש של גילדת האלכימאים! שוב!" "הכל למען מטרה טובה!" כולם הכריזו ביחד בנימה מעושה של מתיקות. הם החליפו מבטים של גועל. "כן, צודק," דיבלר התנער. "תודה! ...חייבת להיות בחורה בסביבה," הוא אמר בקדרות. "בדיוק סיימו להסריט את אחיות הגורל, יש להם את קרש הגיהוץ ההיא. היא אולי לא מושכת במיוחד, אבל לפחות היא שייכת לגזע הנכון." "אוק!" "הוא מוחה." "אני בטוח." "ובכל מקרה, מאגרט עסוקה בסט של צבע הכשף." דיבלר השתתק בבילבול וקימט את מצחו. "מה היא עושה שם?" "משחקת את הדמות הראשית," אמר סתמרוח כאילו הדבר היה צריך להיות ברור מאליו. "אבל אתה הדמות הראשית!!!" "אכן כן." "אז למה אתה לא משחק את עצמך, לעזאזל???" "אני לא יודע! בוא נחשוב ביחד," אמר המכשף בקול נוטף ארס, "למה שלא ארצה לחיות מחדש את הטראומות הגדולות ביותר שלי? באמת שאין לי מושג!" "בסדר!" נבח גרון דיבלר. "לך ותביא לי בחורה. כל בחורה שהיא!" סתמרוח הנהן בצייתנות. "בחורה. הבנתי. בסדר." "אההה... במחשבה שניה, אולי כדאי שאני אלך. אני בכל זאת העורך/ מפיק! בוא, אדון ספרן," הוא אמר באדיבות. "ותוריד את הפיאה המטופשת הזאת מהראש שלך!!!" "אוק." "שאיו יעזור לי!" הוא זעק אל השמיים. סתמרוח הביט בשתי הדמויות המתרחקות. "בסדר!" סתמרוח חייך אל השחקנים. "קצת יותר מוטיבציה, אנשים, אחרי הכל זה בשביל לשפץ את כיכר תשעת הירחים!" "הכל למען-" נכון!" קטע אותם סתמרוח במהירות. "בינתיים, מה דעתכם לצלם שוב את הסצינה שבה איזבל ומורט מפילים את הספר של אלברט על הראש שלו, הפעם עם קצת יותר רגש...?" אלברט הזעיף מבט אל סתמרוח. "אני עדיין חייב לך על השרביט ההוא, אתה יודע," הוא לחש בקול צרוד כך שרק שניהם שמעו. "ואולי אתה רוצה לחזור לשחק את ארול בסט של 'שומרים! שומרים!'!" הכריז סתמרוח בעליצות. "נותנים לבחור שני עפרונות ותסריט והוא חושב שהוא-" "במאי???" שאל סתמרוח בחיוך רחב. "כן!" אמר אלברט, מרגיש שהיוזמה נלקחה ממנו מעט. "סתמרוח," אמרה איזבל בנימה מתחנחנת, "אנחנו אמורים לזרוק את הספר ביחד, ומורט זרק אותו לבד!" "אז אילתרתי קצת!" הפטיר מורט. "אז הנה צנצנת העוגיות!" נשמע קולו המאושר של קאטוול. אה, סתמרוח, אתה חושב שאולי אני צריך לעשות את הקטע בצורה קצת יותר סקסית? דיבלר התייפח במרחק בגלל שקונינה לא הסכימה להיפרד משמלת הפרחים שלה לטובת משהו יותר חושפני, רצוי מעור. (היא באמת לובשת שמלת פרחים, אתם יודעים!) "בסדר, אנשים!" סתמרוח ספק את כפיו. "תזכרו שהכל בשביל להציל את הגרגולים של האוניברסיטה הנעלמת!" "הכל למען מטרה טובה!" הם זימרו ביחד בקול שעל סף התמוטטות עצבים. דיבלר חזר עם מכשפה זקנה, גבוהה ורזה, שניהם נראו כאילו רצו כל הדרך. "הממ, סבתא רוח שעווה," אמר סתמרוח באיפוק. "בחירה מעניינת, גרון, אבל אתה בטוח-" "זו נני אוג!" התנשפה סבתא. "דקרו אותה!" טאם טאם טאם!!! (אמר מוות)
