הכל מתחיל ונגמר במינון.
לא הופנתה אצבע מאשימה כלפי אף אחד, לא נכתב באף מקום ש"צריך" רק להתאבל ולבכות וכו´. תפסיקו להוציא דברים מפרופורציות. תמיד היה מקום בפורום הזה לצחוקים ולהתקשקשויות , ופעם אחת, בעבר הרחוק, כאשר נדמה היה לי ואנשים נוספים כתבו לי שהרוח הזו מקשה על הכניסה שלהם, כתבתי את דעתי. התגובות היו דומות. אם רק בכי, לא אנחנו. קצוות - שחור ולבן. לא קונה שההתפרקויות האלה קשורות לשכול. זו התפרקות אחרת, שיכולה היתה להתנהל גם בפורום של הגששים. הן מתנהלות כאן כי האנשים מכירים כבר אחד את השני ולכן בוחרים את המקום הזה. אני לא עושה נו נו נו לאף אחד, לא מרגישה כך. לא מבטלת כהוא זה את התמיכה הניתנת כאן השכם והערב. לא מבטלת כהוא זה את הצורך להתקשקש ולא רק לבכות. לא רוצה לכופף אף אחד כדי שיתקפל ויבקש סליחה. אני לא חושבת שהבכי הוא שליטה וה´לא בכי´ הוא חוסר שליטה. אני מקבלת את זה כשזה קורה במסגרות אחרות על רקע סחיטה רגשית. לא כאן. אין צורך להקצין כל כך את הדברים. כל מי שהתנדב להרגיש שהוא זה שגרם לי לכתוב את הודעה, יכול לשבת בשקט. אני לא מחלקת ציונים, לא תפקידי ולא מענייני. כולם, עד האחרון שכאן, הושיט יד, כתף, כשמישהו היה זקוק להם. תמיד התפעלתי מזה כמו אחרים. ותמיד הודיתי על כך. גם על הודעות אישיות שלי וגם על הודעות של אחרים. וכאן, אולי המקום להסביר את עניין ה"פורום המומלץ". מקובל שאחת לשבוע, מנהל פורום מסויים ממליץ בפני הנהלת הפורומים ב"תפוז" על פורום שראוי בעיניו לקבל נקודות טובות על דרך פעילותו. בשבוע שעבר קיבל הפורום שלנו את הציון הזה, ולכן נכתב במסגרת הפורומים המומלצים. אבל: כשמישהו רוצה לכתוב שזיפת לו על הנשמה, ונקלע לשיחות לא שיחות, איך בדיוק יהיה מסוגל ללחוץ על הודעה חדשה ולדבר? למי בדיוק? לחלל האוויר? לא טבעי שהוא מעוניין לפנות למישהו? שהוא מצפה להתייחסות? לא טבעי שימשש את הדופק לפני שהוא כותב? מה כותבים אחרים? מה נכתב בהודעות אחרות? גם למחרת, לא ירצה לדעת מה כותבים בפורום הזה? מכירה את הגישושים האלה עד שנשלחת הודעה. יודעת כמה קשה לכתוב הודעות בפעם הראשונה דווקא בפורום מהסוג הזה. וגם בפעם המאה. דווקא הדוגמא שנתת, עזרה@ראשונה, שליאת נכנסה באותו לילה טרום לוויה, היתה מפוספסת. היא התנצלה על כך שהיא אולי מעוררת מצב רוח רע ולא זו כוונתה. לא זוכרת בדיוק את המילים ואין לי עניין בציטוטים. אין צורך בשיחות סלון. לא ולא. אין צורך לעבור לאנגלית כדי שהילדים לא יבינו. מותר לומר מה שחושבים ומה שמרגישים כמו הדוגמאות שנתת, אחת מהצד. וכאן בא עניין המינון. אין נכון ולא נכון, אין בסדר ולא בסדר. יש עניין של מינונים נכונים או לא. אותו מצב בו אומרים: עד כאן. כל עוד אני מנהלת את הפורום הזה, אשים רגל על הברקס כאשר ארגיש שהאיזון מופר. לא היתה לי כוונה לפגוע באף אחד, ממש לא. מתנצלת שכך קרה. מאחלת שבת טובה לכולם.
לא הופנתה אצבע מאשימה כלפי אף אחד, לא נכתב באף מקום ש"צריך" רק להתאבל ולבכות וכו´. תפסיקו להוציא דברים מפרופורציות. תמיד היה מקום בפורום הזה לצחוקים ולהתקשקשויות , ופעם אחת, בעבר הרחוק, כאשר נדמה היה לי ואנשים נוספים כתבו לי שהרוח הזו מקשה על הכניסה שלהם, כתבתי את דעתי. התגובות היו דומות. אם רק בכי, לא אנחנו. קצוות - שחור ולבן. לא קונה שההתפרקויות האלה קשורות לשכול. זו התפרקות אחרת, שיכולה היתה להתנהל גם בפורום של הגששים. הן מתנהלות כאן כי האנשים מכירים כבר אחד את השני ולכן בוחרים את המקום הזה. אני לא עושה נו נו נו לאף אחד, לא מרגישה כך. לא מבטלת כהוא זה את התמיכה הניתנת כאן השכם והערב. לא מבטלת כהוא זה את הצורך להתקשקש ולא רק לבכות. לא רוצה לכופף אף אחד כדי שיתקפל ויבקש סליחה. אני לא חושבת שהבכי הוא שליטה וה´לא בכי´ הוא חוסר שליטה. אני מקבלת את זה כשזה קורה במסגרות אחרות על רקע סחיטה רגשית. לא כאן. אין צורך להקצין כל כך את הדברים. כל מי שהתנדב להרגיש שהוא זה שגרם לי לכתוב את הודעה, יכול לשבת בשקט. אני לא מחלקת ציונים, לא תפקידי ולא מענייני. כולם, עד האחרון שכאן, הושיט יד, כתף, כשמישהו היה זקוק להם. תמיד התפעלתי מזה כמו אחרים. ותמיד הודיתי על כך. גם על הודעות אישיות שלי וגם על הודעות של אחרים. וכאן, אולי המקום להסביר את עניין ה"פורום המומלץ". מקובל שאחת לשבוע, מנהל פורום מסויים ממליץ בפני הנהלת הפורומים ב"תפוז" על פורום שראוי בעיניו לקבל נקודות טובות על דרך פעילותו. בשבוע שעבר קיבל הפורום שלנו את הציון הזה, ולכן נכתב במסגרת הפורומים המומלצים. אבל: כשמישהו רוצה לכתוב שזיפת לו על הנשמה, ונקלע לשיחות לא שיחות, איך בדיוק יהיה מסוגל ללחוץ על הודעה חדשה ולדבר? למי בדיוק? לחלל האוויר? לא טבעי שהוא מעוניין לפנות למישהו? שהוא מצפה להתייחסות? לא טבעי שימשש את הדופק לפני שהוא כותב? מה כותבים אחרים? מה נכתב בהודעות אחרות? גם למחרת, לא ירצה לדעת מה כותבים בפורום הזה? מכירה את הגישושים האלה עד שנשלחת הודעה. יודעת כמה קשה לכתוב הודעות בפעם הראשונה דווקא בפורום מהסוג הזה. וגם בפעם המאה. דווקא הדוגמא שנתת, עזרה@ראשונה, שליאת נכנסה באותו לילה טרום לוויה, היתה מפוספסת. היא התנצלה על כך שהיא אולי מעוררת מצב רוח רע ולא זו כוונתה. לא זוכרת בדיוק את המילים ואין לי עניין בציטוטים. אין צורך בשיחות סלון. לא ולא. אין צורך לעבור לאנגלית כדי שהילדים לא יבינו. מותר לומר מה שחושבים ומה שמרגישים כמו הדוגמאות שנתת, אחת מהצד. וכאן בא עניין המינון. אין נכון ולא נכון, אין בסדר ולא בסדר. יש עניין של מינונים נכונים או לא. אותו מצב בו אומרים: עד כאן. כל עוד אני מנהלת את הפורום הזה, אשים רגל על הברקס כאשר ארגיש שהאיזון מופר. לא היתה לי כוונה לפגוע באף אחד, ממש לא. מתנצלת שכך קרה. מאחלת שבת טובה לכולם.
