הכל נכנס לפרופורציה
אחרי שמתפוצץ מחבל מתאבד במרחק של שתי דקות מהבית. אז כן, היום גם הרצליה על מפת הפיגועים. התעכבתי בעבודה היום וכשבעלי התקשר הוא ביקש ממני לחזור הביתה מהר כי אחיו הצעיר (בן 13) לבד בבית וקצת בלחץ. מיד רציתי למהר ולנסוע אליו אבל אז נזכרתי שבטח הכל פקוק, אז במקום, הרמתי אליו טלפון וכשהבנתי שהוא בסדר וכבר רגוע הבטחתי לו שאגיע יותר מאוחר. ואז חשבתי על חבר טוב שלנו שגר ממש ממול למקום ששם אירע הפיגוע. רק אחרי שדיברנו והוא הודיע לי רשמית שכולם בסדר - נרגעתי. הפיגוע הזה הכניס אצלי את הכל לפרופורציה. עודף המשקל וכל תופעות הלוואי הנלוות הופכות להיות לא רלוונטיות. כולנו בני אנוש, שמנים, רזים, קרחים, גבוהים, נמוכים ולא משנה מה - אם יפצעו אותנו חלילה נדמם. אז נכון, פיגוע זה לא תירוץ להפסיק בדרך החיים החדשה שלי אבל זה בהחלט מעמיד את הדברים בסדר עדיפויות שונה. קודם כל - לתפוס את הרגע ולהנות ואח"כ לחשוב על השאר, כי יש כאלו שלא יוכלו מחר להנות ומי יודע מתי כן ...
אחרי שמתפוצץ מחבל מתאבד במרחק של שתי דקות מהבית. אז כן, היום גם הרצליה על מפת הפיגועים. התעכבתי בעבודה היום וכשבעלי התקשר הוא ביקש ממני לחזור הביתה מהר כי אחיו הצעיר (בן 13) לבד בבית וקצת בלחץ. מיד רציתי למהר ולנסוע אליו אבל אז נזכרתי שבטח הכל פקוק, אז במקום, הרמתי אליו טלפון וכשהבנתי שהוא בסדר וכבר רגוע הבטחתי לו שאגיע יותר מאוחר. ואז חשבתי על חבר טוב שלנו שגר ממש ממול למקום ששם אירע הפיגוע. רק אחרי שדיברנו והוא הודיע לי רשמית שכולם בסדר - נרגעתי. הפיגוע הזה הכניס אצלי את הכל לפרופורציה. עודף המשקל וכל תופעות הלוואי הנלוות הופכות להיות לא רלוונטיות. כולנו בני אנוש, שמנים, רזים, קרחים, גבוהים, נמוכים ולא משנה מה - אם יפצעו אותנו חלילה נדמם. אז נכון, פיגוע זה לא תירוץ להפסיק בדרך החיים החדשה שלי אבל זה בהחלט מעמיד את הדברים בסדר עדיפויות שונה. קודם כל - לתפוס את הרגע ולהנות ואח"כ לחשוב על השאר, כי יש כאלו שלא יוכלו מחר להנות ומי יודע מתי כן ...
