הכל תלוי בצורת ההגשה...

[אורית רוני]

הכל תלוי בצורת ההגשה...

קראתי כאן הרבה הודעות שקשורות להתלבטות האם לספר לבן זוג, חברים, משפחה וכו'. אני מאוד חושבת שהתגובה בדרך כלל תהיה תוצאה ישירה של צורת ההגשה-כלומר איך מציגים את הנושא? אם בחורה מספרת בצורה מאוד טבעית ולא עושה מזה סיפור, כלומר לא אומרת משהו כמו-"יש לי משהו גדול לספר לך", כי זה כבר מעצים את הבעיה, אלא מספרת את זה כמו שהיא מספרת למשל שהיא פעם עברה תאונת דרכים ונשארה לה צלקת ברגל, אבל הכל היום הכל בסדר והיא חיה עם זה מצויין. אם בצורת הצגת הנושא תהיה קלילות (גם אם אתן לא ממש מרגישות קלילות עם הנושא), ולא יהיו רחמים עצמיים, אלא לספר ולהמשיך הכל כרגיל, אני חושבת שהתגובה תהיה פחות או יותר מראה של איך שהצגתן את הנושא. אני יודעת שזה לא קל, ואני לא מקילה ראש בנושא, אבל אני בהחלט חושבת, שזה לא בלתי אפשרי. בהצלחה ובאהבה אורית

 

[אורית רוני]

ודבר נוסף חשוב

כל בעיה בחיים שמוצגת מתוך עמדה של כוח ושלמות עצמית ולא מתוך חולשה ומסכנות, תזכה לתגובה הרבה יותר אוהדת ואמפאתית!!

 

[d80]

כל מילה צריכה להיות חקוקה בסלע

אני מאוד מסכימה ומנסה גם למצוא את המקום של להציג את עצמי כמשהי שבאת עם הרבה כוח עכשיו אני מנסה להגיד לעצמי גם כמה מילים טובות כי באמת עברתי הרבה כמו כל אחת פה, ועדיין עוברת לומדת עושה בהכל למרות שיש לי גם סכרת ועוד דברים כמובן. ובאמת צריך למצוא איך להוציא את הכוח שבפנים שגם יראה כלפי חוץ. תודה אורית על כל מה שכתבת והתגובות של כולן. ואני חושבת שצריך כל נושא לדון בו גם אם דנו בו בעבר כי יש אנשים חדשים או דברים שכל אחד עובר ודעתו משתנה אז לקרוא בארכיון זה לא לקבל תגובות כמו שקעבלתי שנותנו הרבה כוח אז אני חושבת שתמיד כדאי שיהיה מקום להגיב להכל. תודה דנה.

 

[דרומית היחידה]

היי אורית

אני יכולה לספר לך אם המון שנים של ידיעה על התסמונת, שהכל די מתחיל בהורים ומה שקורה בבית לילדה עם תסמונת. כתבו כאן הרבה בנות שהסתירו מהם את הידיעה. וזה בסיס כמובן להתבגרות מאוד קשה ומתסכלת. הדרך להגיע לשלמות , לבגרות, להבנה עמוקה זה רק ע"י תמיכה מאוד גדולה כמה שיותר. אני מביאה לך דוגמא אישית שלי ולכן חשוב לי להביא את הדברים האלה . דבריך מאוד נכונים ואני גם חושבת שהצורה שמדברים על כל נושא לוא דווקה על התסמונת - ככה בעצם הצד השני מקבל ושומע את דברים. נשיקות וחיבוק דרומית

 

[engel היחידה]

לאורית

נכון את צודקת מאוד, מסכימה איתך בכל מילה. אם ההורים יעשו מזה משהו רציני ,ויעשו מזה ביג דיל,ככה גם הבת(הילדה) תקבל את זה שזה משהו נוראי. היא גם תעביר את זה לבן זוג שלה ולפני כן לחברים שלה שזה משהו נורא

 

[yaelluu]

צודקת בהחלט

כי מי שנמצא בצד השני ושומע את הדברים חושב לעצמו "אם היא לוקחת את זה קשה אז גם אני אקח את זה קשה כמוהה כי זה כנראה משהו רציני" צריך לקחת הכל בפרופורציות ולספר את הדברים בצורה הכי ברורה כנה ובדיוק איך שמרגישים עם הנושא כמובן שאם מישהי מרגישה שחרב עליה בגלל זה כל עולמה כך יראה זאת גם הצד השני ששומע את הסיפור מגוף ראשון.

 

[דלית0408]

מסכימה בהחלט

אני יודעת שאצלי בבית הסבירו לי בכל גיל נתון בכנות את הכל והציבו לי מטרות ומטלות בתור ילדה בדיוק כמו האחים שלי וכך אף פעם במשפחה לא הרגשתי ממש שונה וכך גם אני חושבת שאני אספר באותו אופן לבן זוג שלי. אבל, ויש פה אבל די גדול. למרות כל זה, בגלל כל ארבעת הניתוחים שעברתי בחיי וכמה אישפוזים שלא קשורים בניתוחים אך קשורים בתסמונת וגם בגלל הביקורות הדחופות ברמב"ם וגם בעיות חברתיות קלות. קיבלתי מהוריי פינוק והגנה שהייתה לעיתים יתרה ולמרות שכאמור דרשו ממני לעשות את מטלות הבית בדיוק כמו אחיי ולהיות טובה בבית הספר בדיוק כפי שדרשו מהם ובגיל ההתבגרות להיות אחראית ומסודרת וכל זה ההגנה שלהם והדאגה למצבי הבריאותי עדיין הותירה מעט רושם של מיוחדות. עד היום למשל שאני נוסעת ללימודים או לחברות הם אומרים לי תתקשרי שאת מגיעה ושאני במעונות אמא שלי ואבא שלי מתקשרים לראות שאכלתי שתיתי והכל בסדר. ואתן יודעות מה. אני לא מאשימה אותן . אויש עכשיו אני שמה לב שגלשתי למקום אחר. איתכן הסליחה שלכן דלית

 

[דרומית היחידה]

היי דלית

התחלת לענות לאורית והגעת לנקודה מאוד חשובה. ההגנת יתר של הורים לפעמים היא לא בהכרח משרתת את המטרה . זה יכול לדווקה להזיק כי אז אין לילדה חופש מוחלט ועצמאות שהיא צריכה לקבל שמגיע הגיל . אגב, לא גלשת לשום מקום- זה טוב מאוד שהעלת את זה נשיקות דרומית