הכנה להורות מנקודת מבט של האב
אומנם אני בת הזוג אבל חשוב לי להבין גם את נקודת המבט של בן הזוג ולכן מתוך שיחות שהתקיימו בינינו בעניין, רציתי לשאול גם אבות נוספים (ומנוסים יותר), האם יש לדעתכם מה לעשות או איך להתכונן מראש, כדי להימנע משתי מלכודות נפוצות שאני קוראת עליהן בפורומים השונים וגם שומעת מהסביבה, האחת, שאחרי הלידה האב נדחק הצידה, וכולם (לפעמים גם האם...) מתעניינים רק בתינוק ובאם, ושוכחים שגם יש אבא חדש כאן לא פחות מאשר יש אמא חדשה (עם כל הכבוד לה ויש כבוד...). והשנייה, התרחקות בין בני הזוג בגלל שהכל מתרכז במילוי הצרכים של התינוק? אומנם קשה לי לדמיין את שני המצבים הללו קורים, בגלל החברות הטובה שיש ביני לבין בן הזוג והעובדה שאנחנו שותפים בכל (גם בהריון, כמובן במסגרת המגבלות האובייקטיביות שאינן תלויות בו..) מצד שני, שמעתי כל כך הרבה סיפורים בעניין שאני מעדיפה לחשוב שזה עשוי לקרות ולהיות מוכנה (עד כמה שאפשר אם אפשר בכלל) מאשר להיות מופתעת ברגע האמת. אז כל תובנה,עצה והארה בנושאים הללו, תתקבלנה בתודה ובברכה.
אומנם אני בת הזוג אבל חשוב לי להבין גם את נקודת המבט של בן הזוג ולכן מתוך שיחות שהתקיימו בינינו בעניין, רציתי לשאול גם אבות נוספים (ומנוסים יותר), האם יש לדעתכם מה לעשות או איך להתכונן מראש, כדי להימנע משתי מלכודות נפוצות שאני קוראת עליהן בפורומים השונים וגם שומעת מהסביבה, האחת, שאחרי הלידה האב נדחק הצידה, וכולם (לפעמים גם האם...) מתעניינים רק בתינוק ובאם, ושוכחים שגם יש אבא חדש כאן לא פחות מאשר יש אמא חדשה (עם כל הכבוד לה ויש כבוד...). והשנייה, התרחקות בין בני הזוג בגלל שהכל מתרכז במילוי הצרכים של התינוק? אומנם קשה לי לדמיין את שני המצבים הללו קורים, בגלל החברות הטובה שיש ביני לבין בן הזוג והעובדה שאנחנו שותפים בכל (גם בהריון, כמובן במסגרת המגבלות האובייקטיביות שאינן תלויות בו..) מצד שני, שמעתי כל כך הרבה סיפורים בעניין שאני מעדיפה לחשוב שזה עשוי לקרות ולהיות מוכנה (עד כמה שאפשר אם אפשר בכלל) מאשר להיות מופתעת ברגע האמת. אז כל תובנה,עצה והארה בנושאים הללו, תתקבלנה בתודה ובברכה.