מסכים לחלוטין עם התחושות,לא עם
האחוזים, 20 אחוז! לדעתי אבחון מגמגם הוא חד וחלק! אדם שנתקע ואולם אינו חש שהוא מגמגם, אינו נרתע מדיבור,אינו מחליף מילים,אינו חש תחושות חרדה,בושה,חוסר אונים,מוחו אינו עוסק כלל בבעיה,אינו מגמגם במובן המקובל עלינו! יכולות להיות הפרעות דיבור חמורות ואולם במידה ואינן מלוות בתחושות שתארתי, אינן נחשבות כגמגום,דעתי האישית. לגבי הרחמים והעליונות החשים כלפי מגמגם זה נכון וזה שורש ריגשי הנחיתות שרובנו מפתחים.לא נוכל להתעלם מכך. כשאנו שומעים מגמגם נתקע חזק,רובנו רוצים לקבור את עצמנו עמוק באדמה! למה? למה אין תחושות כאלה לגבי פגמים אחרים? חירשים,אילמים,ונכויות אחרות? הבעיה שכולנו חשים בריאים לחלוטין ועוברים תקופות טובות בחיים ללא גימגום,ישנם אנשים שכלל אינם מודעים לגימגומנו,החרדה שנחשף,הסצינה שלא נוכל לבטא את עצמנו ונפלוט חצאי מילים היא קשה!! זה שורש הבעיה וזה גם ההסבר למה גימגום הוא תופעה מולדת,ועוברת ב"גנים",והיא מואצת מאד מסיבות פסיכולוגיות וגם חומרתה שונה אצל אנשים שונים בגלל מבנה פסיכולוגי שונה.
