חלק ג`
בעיית הסחר בבני אדם הינה בעיה חברתית ופוליטית. זהו אינטרס ציבורי לחבר בין הסחר בבני אדם למטרות זנות והזנות ולהאבק נגד המבנה הפטריאכלי של החברה, הנשען על התפיסה שמאפשרת לגברים ולחזקים בחברה לרכוש את גופם ,או חלקים מגופם, של הנשים והחלשים ( כי יש גם גברים במצב של זנות). אך בעיית הסחר בנשים אינה בעיה מוסרית אלא אתית. זו שאלה של יישום הרעיון של זכויות האדם. זכויות האדם הן במהות של כל אסטרטגיה אמינה נגד סחר בבני אדם . אסטרטגיה כזו יש לפתח וליישם מנקודת המבט של אלו שיש להגן על זכויות האדם שלהם. חוברת: משפט של ויקטור הוגו . הטקסט של מה שאומרים . רפורט לאו``ם ׁ (קצר בעיברית) פרוטוקול - מה שמלכה שלחה. קלודין לגרדיניר על זכויות האדם והזנות מה ששלחה זניס ריימונד ההצעה של הזכויות של הזונות על פי CATW עבדות, צמיתות, סקסות לאה: במכון תודעה אנו טוענים שבעולם שבו רוב המדינות ביטלו את חוקי העבדות כאשר לפני 150 שנה זו היתה אוטופיה , אפשר לחשוב היום שאולי בעוד 150 שנה תבוטל עבדות המין גם אם היום זה נשמע אוטופי. כל עוד העבדות היתה חוקית אי אפשר היה להפתר ממנה ולהוציא את העבדים מהמצב שלהם. ברגע שביטלו את חוקי העבדות אפשר היה לקדם את האפריקאים לתוך החברה כולה. גם אם הגזענות והאפלייה עדיין קיימות היום, השוואת מצבם של האפרו-אמריקאים של ארה``ב היום עם אחיהם העבדים מלפני 150 שנה הינה בלתי אפשרית. הציניות של מערכת השלטון הישראלית מתבססת על שתיקת החוק .המשטרה שמשתמשת במכונים ובסרסורים כמודיעים מודיעיניים לא מגנה על הזונות מפני הסרסורים , לא מפני הלקוחות ולא מפני שוד ואונס. התלונות של זונות על מכות ואונס מתקבלות אך התיקים נסגרים. על פי החוק בישראל הזונות אינן עברייניות. מי שנחשב לעבריין על פי החוק אלה הסרסורים אך המדיניות משווקת את הדרישה להפוך את הזנות לחוקית כדי שהמדינה תוכל להרוויח מכך. המצדדים בהפיכת הזנות למקצוע מנצלים את החולשות המשפטיות של המצב בישראל כדי לחזק את הנימוקים שלהם. הם טוענים שהם מגינים על הטענה הפרגמטית שכל אדם חפשי לבחור אישית אם לעסוק בזנות או לא והם דורשים זכויות לנשים המועסקות בזנות וקוראים להן עובדי סקס. הם דורשים לשפר את תנאי העבודה של הזונות ע``י כך שהן יחיו בלי סחיטה מצד הסרסורים ויקבלו זכויות סוציאליות כי הן ישלמו מיסים. זכותן לקבל מקום מגורים ותנאי עבודה נוחים, הגונים ורווחים. רעיונות אלו שנראים כהגנה על זכויות הפרט מקבעים את התופעה ולא מאפשרים שינוי חברתי. במכון תודעה אנו מתנגדים לכך וטוענים כי הדרישה הזו היא בעצם תומכת בתאוריה שבראש ובראשונה צריך להתחשב בחופש המיני של הלקוח. העמדה ה``ליברלית `` הזו משלבת היגיינה נאוסיפילופובית( זאת אומרת פחד מסיפיליס שהפך היום לפחד מהאיידס ), הדגשת הזכריות, ליברטיניזם מוצהר וניאוליברליזם כלכלי. המצדדים במיסוד הזנות טוענים שהתופעה תמיד היתה קימת, ותמיד תהיה קיימת. ואנו , במכון תודעה, טוענים שלמרות טענות אלו גם זנות וגם מערכת היחסים בין המינים המבוססת על שולט נשלט - אלו תופעות שניתנות לשינוי. הפעילות העיקרית של מליוני אנשים, לרוב נשים וילדים, בכל העולם היא להחדר מינית, בפה, בפות ובפי הטבעת ע``י גברים או לאונן אותם. אלה בני אדם המועסקים בזנות ע``י חלק מהגברים כדי לשרת מינית את כל האחרים- סגורים בסטטוס של זונות ( גבר או אישה). האדם המועסק בזנות אינו יכול לסרב לכניסה לאיברים המיניים שלו. הוא יכול הכי הרבה לשאת ולתת בעניין התנאים. רק כדי לספק צרך מיני שאינו שלהם , או ליתר דיוק , שבנוי על שלילת המיניות שלהם ועל שלילת הזהות שלהם. התפקיד של אנשים אלו להיות נשלטים ועצם קיומם כבני- אדם נשלל מהם. השתיקה של הזונות לאורך ההיסטוריה ואשר נפרצה רק בשנת 1975 ע``י אוללה היא ביטוי ברור לכך. על גבן של הזונות מתארגנות מערכות מסחר על בסיס מכירה, קניה , החלפה, ניצול של גוף האדם ובעיקר גוף הנשים. מערכת זו מציעה לכל הגברים להבטיח במידת הצורך את היכולת המינית והגברית שלהם שהן הבסיס העיקרי לזהות הגברית שלהם. מדובר פה במערכת של שליטה משולבתבשוק של ביקוש והיצע ולכן אי אפשר להבדיל בין זנות וסרסרות. בעצם , מרגע שמכירים בזנות כביטוי להחלפת מוצרים תמורת תשלום מכירים כמובן מאיליו בזכות של האחר לחיות מהרווחים של חליפת מוצרים זו. משתמע מזה שהעמדה של ממשלת הולנד , שאומרת `` זכות של כל אדם להתעסק בזנות ולאפשר לאדם אחר להנות מהרווחים שהוא משיג מכך`` לא ניתנת לוויכוח. מלבד זה לא משנה איזה מסגרת משפטית קיימת במדינה: אבולוציונית, פרוהיביסיוניסטית או רגלמנטרית, שאמורה להגדיר ההתיחסות לתופעה זו - כוחות השוק פועלים בפיקוח של המדינה והשלטון במדינה ידאג שזה יהיא לטובתה ולרווחתה. למשל , ישראל ותאילנד חתמו על האמנה הבינלאומית מ 1949 ומתנהגות כמו מדינות רגלמנטריסטיות שנותנות לכוחות השוק לפעול. עד לתאריך לא רחוק לא ניתחו את הזנות כשילוב של 2 המערכות הללו - פאטריאכלית ומסחרית. עד לא מזמן התייחסו לזנות כאל תופעה שקיימת רק בגלל הזונות התייחסו רק לזונות שהיו אמורות לייצג את כל המערכת לבד. בהמשך הוכרה האחריות של הסרסורים לתופעה והאבוליציוניזם דרש את הצורך בענישתם. זה החידוש העיקרי של האמנה מ- 1949 - בעיקר סעיפים 1 ו- 2. ניסן: להקריא לאה: העמדה הזו חייבה את הביקורת על מדינות שהגנו על הסרסורים. עמדה זו ננקטה ע``י גופים פוליטיים, כלכליים, וגופים הדוגלים בזכויות אדם.
