הכרה בתואר ראשון בעבודה סוציאלית וכמה שאלות.

[psychology1]

הכרה בתואר ראשון בעבודה סוציאלית וכמה שאלות.

היי

אני בחורה בת 22. בדרך להתחיל תואר ראשון במדעי ההתנהגות/עבודה סוציאלית/ריפוי בעיסוק.
המטרה שלי בסופו של דבר היא לעבוד בבריאות הנפש. לטפל - לא יודעת בדיוק באיזה סוג טיפול.

בנתיים באיזור המרכז אני מתקבלת לעבודה סוציאלית באריאל.
ת"א - אם אני אשפר באיזה 40-50 נק' את הפסיכומטרי שאותו עשיתי 3 פעמים.
אני רוצה לדעת מה אני צריכה לבדוק לפני מחליטה להתחיל ללמוד עבודה סוציאלית במקום מסוים (כמו אריאל) - כמו למשל שיש לו אישור של המל"ג -
האם צריך אישור והכרה גם דרך ארגון העובדים הסוציאלים בכדי לדעת אם לאחר התואר אני אוכל להירשם בפנקס העובדים הסוציאלים?
למי אני צריכה לפנות?

המון זמן (בערך מסוף התיכון) ידעתי שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה ולהתעסק בתחום הזה.
אני יודעת שיש מסלול דרך עבודה סוציאלית-> עבודה סוציאלית קלינית-> ביה"ס לפסיכותרפיה.
והמסלול המפרך כמובן של פסיכולוגיה->מתא"ם->תואר שני-> התמחות.
שאיתו את עלולה לחכות המון זמן עד לקבלת המתא"ם המתאים, הקבלה לתואר, קבלה להתמחות.
בקיצור - הכל בסימן שאלה מבחינתי.
ואני ממש לא יכולה לדמיין את עצמי מוותרת על החלום שלי והולכת לעסוק במשהו שאני אעשה רק בגלל ש"נתקעתי" באמצע.

התייעצתי כבר בפורום לימודי פסיכולוגיה.
והייתי ממש שמחה לשמוע ממישהו שעבר את המסלול הזה דרך עבודה סוציאלית.

בנוסף -
אני שוקלת להתחיל מדעי ההתנהגות באקדמית ת"א-יפו שאליהם אני מתקבלת כרגע.
ואז אולי לעשות השלמה לעבודה סוציאלית תואר שני.

יש לי כמה שאלות שאולי מישהו יוכל לענות לי עליהם:
מה התכנית השלמות לתואר השני מעניקה לי? מה זה שונה מתואר ראשון בעבודה סוציאלית?
האם התואר השני הוא קליני?
האם לאחריו ולאחר תקופה בה אני צוברת ניסיון, אני יכולה ללמוד בביה"ס לפסיכותרפיה?


ממש אשמח לתשובה ממישהו שיודע,
תודה רבה!
המשך יום טוב

 

[sabinas2]

תואר טיפולי

היי לא הבנתי דבר, אם את יודעת שאת רוצה לעבוד כעובדת סוציאלית למה את הולכת ללמוד מדעי התנהגות? אני למדתי מדעי התנהגות ועכשיו מתכוונת לעשות הסבה לתואר שני, אבל רק בגלל כשהתחלתי לא הבנתי שלשם אני אגיע. אריאל ניחשב אוניברסיטה לכל דבר ויש להם סילבוס מאוד מעניין. בהצלחה!

 

[sher2004]

אני גם לא מבינה מדוע את רוצה ללמוד

התנהגות, אלא אם כן את רוצה ללכת לכיוון פסיכולוגיה, אריאל היא אוניברסיטה מעולה. אני לא מכירה את תוכנית ההשלמות אבל אם תבחרי במסלול של עבודה סוציאלית לא תצטרכי לבצע השלמות.

 

[psychology1]

אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה

אז אני אעשה קצת סדר..

תראי, אני יותר נמשכת לתחום הזה של פסיכולוגיה.
ואני יודעת שעבודה סוציאלית גובלת בזה בתחום הקליני בסופו של דבר, ובגלל שיש קושי גדול להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה - אני שוקלת את לימודי ההשלמה הכוללים בחלקם גם מסלול ישיר לתואר שני.

אני מנסה למצוא לי תכניות גיבוי כי זה לא כל כך נעים להיות בנקודת אין מוצא.

חשבתי כמובן גם על תרפיה באמנות/ביבליותרפיה ועוד אלטרנטיבות.

יש לי יתרון אחד בראש ללכת ללמוד עכשיו עבודה סוציאלית וזה בגלל התואר המעשי שממש מכשיר אותך לעבודה בשטח. ואת כמובן יכולה לעבוד מיד עם סיומו, בשונה מפסיכולוגיה/מדעי ההתנהגות.

מצד שני..
יש 2 סיבות שגורמות לי לא לרצות להתחיל בעבודה סוציאלית.

1. החיסרון של הצד המעשי, מהבחינה שלי. כרגע אני אמנם שואפת לטפל אבל אני מרגישה שאני נמצאת בתחילת הדרך ועדיין לא מספיק...בשלה לזה, אני חושבת. אני מרגישה באיזשהו מקום שאני צעירה ושהתואר המעשי מכניס אותי לנעליים גדולות מאוד.

2. אני לא יודעת עד כמה אני מתחברת לעבודה של התחום הזה. אולי במיקוד מסוים מתוכו שמתעסק בבריאות הנפש שזו המטרה שלי בסופו של דבר. אז אני תוהה עד כמה אני אתחבר לתחום של העבודה הסוציאלית..

אז שהתחלת את התואר במדעי ההתנהגות, מה הייתה השאיפה שלך להמשך?

 

[L A H]

אלו שני מקצועות די שונים במהותם

ומכאן גם שהפרקטיקה די שונה. אם את רוצה להיות פסיכולוגית, לעסוק בדרמה האינטרא פסיכית, לעבוד רק עם פגועי נפש, הרי שאת מכוונת יותר לפסיכולוגיה, ולימודי העבודה סוציאלית, והעיסוק בה, עלולים לגרום לך לתסכול, משום שעבודה סוציאלית היא מקצוע שונה מזה. נכון שגם בעבודה סוציאלית, בפרקטיקה, משתמשים גם בהתערבויות שהן פסיכותראפויטיות, אבל זו לא מהות המקצוע. זהמקצוע ערכי, זה מקצוע עם תפיסה אקולוגית ששם דגש על הבין אישי, על יחסי הגומלין של אדם וסביבתו, על התערבות כוללנית, ובטח שלא רק בתחום פגועי הנפש...זה לדעתי הקסם שבו, אבל לא לכולם זה מתאים ולא לכולם זה מתחבר..
אז צריך להבין קודם כל מהי הגישה שלך לטיפול בבני אדם, לבדוק אם את מעוניינת לעבוד גם עם אוכלוסיות אחרות מפגועי הנפש, לסגל לעצמך חשיבה מערכתית ולא רק פרטנית, להבין שבעבודה סוציאלית אנחנו לא מתמקדים רק במטופל הפרטני , ובשטח לא עושים פסיכואנליזה על הספה...
כל השיקולים המעשיים (תואר ראשון עם מקצוע, מתאם כן או לא, סיכויי הקבלה לפסיכולוגיה לעומת עבודה סוציאלית וכו')- ךדעתי- הם פחות חשובים, והם עלולים להוביל אותך לדרך לא נכונה אם תתחשבי בהם ולא במהות המקצועית. לימודי העבודה הסוציאלית הם תובעניים, ואם אין איזה שהוא דרייב ורצון אמיתי, די קשה לצלוח אותם בצורה טובה (ואני לא מתכוונת לחלק האקדמי, אלא להכשרה המעשית שמלווה אותו ודורשת המון השקעה). חבל גם שתמצאי את עצמך במקום לא נכון, בגלל פשרה.
אני לא הבנתי בת כמה את ואם כבר עשית בפועל תואר ראשון בפסיכולוגיה או לא. אם עשית, את יכולהלשקול את תכנית ההשלמות, שבה אפשר ללמוד במגמה הקלינית (אם מתקבלים כמובן וזה ממש לא מון מאליו) ואחרי שלוש שנות ניסיון של עבוד טיפולית בתחום פגועי הנפש , תוכלי ללמוד פסיכותראפיה ולטפל כמעט כמו הפסיכולוגים. אבל אם אין לך תואר ראשון, תעשי חושבים רציני. בהצלחה.

 

[L A H]

עכשיו כשקראתי את היתר, אני יותר מבינה

אני עושה את תכנית ההשלמות בחיפה. הגעתי מרקע של פסיכולוגיה.
המסלול שאת מציינת, הוא בכלל לא מובן מאליו. ראשית היום קשה מאוד להתקבל לתכנית ההשלמות, וכל שנה מוסיפים עוד מבחנים, קריטריונים ומיונים. אין לי מושג מה יהיה עוד כמה שנים, אבל זה הולך בכיוון של מיונים מאוד בררניים, בגלל שיש המוני מועמדים. השנה למשל, כך הבנתי, היו משהו כמו 400 מועמדים, והתקבלו בערך שישים.
לגבי המגמה הקלינית: יש בחיפה 7 מגמות שונות, ושש מתוכן הן טיפוליות/ קליניות. אבל רק לאחת מהן קוראים המגמה הקלינית. בספו של דבר, לא משנה איזו מגמה סיימת- כולם מקבלים את אותו נייר שכותרתו היא תואר שני בעבודה סוציאלית, ורק פתקית נספחת עם שם המגמה. הווה אומר, שגם מי שלומד נניח במגמת שיקום ובריאות או מגמת תקון, יוכל בסיום לימודיו להתקבל לעבודה בבית חולים לפגועי נפש או במסגרת דומה, לצבור ניסיון ולגשת ללימודי פסיכותרפיה. אני רוצה לציין שלא פשוט להתקבל למגמה הקלינית. תכנית ההשלמות מראשיתה היא תוכנית למצטיינים, והמון אנשים מבקשים את המגמה הזו, אך רובם אינם מתקבלים אליה. המיונים למגמות נערכים באמצע השנה הראשונה של הלימודים, על ידי ראיונות קבוצתיים. אצלנו יש המון אנשים מאוד מוכשרים, שפשוט לא התקבלו למגמה הזו. תקחי את זה בחשבון. דבר נוסף שחייבים להביא בחשבון, הוא שגם הלימודים במגמה הקלינית עצמה, הם לא בדיוק הלימודים המקבילים והזהים ללימודי תואר שני קליני בפסיכולוגיה!!! כך שמי שחושב שמסלול ההשלמות הוא מסלול עוקף פסיכולוגיה, שיחשוב טוב טוב...זה ממש לא כך. אלו מקצועות שונים עם דגשים שונים, ועל כך כתבתי לך בתשובה הקודמת.
אל תוותרי על החלום שלך, אבל תנסי להתחבר לתחום שמתאים לך יותר. בדרך כלל כשמגיעים ממקום מודע ומחובר, מגיעה איתו גם הצלחה.

 

[psychology1]

תודה רבה על התשובה המפורטת!

עשית לי קצת סדר בראש.

הדבר שהכי מדבר אליי כרגע זה באמת הטיפול הפרטני.
אני מעריכה לגמרי את התחום של העבודה הסוציאלית אבל לפי כל הדברים שרשמת, אני חושבת שאולי באמת לא כדאי לי להיכנס לתחום שאני לא אוכל לתרום לו... מאותה תשוקה שאנשים אחרים נכנסים אליה.
כמובן שאני לוקחת בחשבון שאני לא יודעת איך אני ארגיש בסוף התואר. הרבה אומרים לי שאני אולי ארגיש שתחומים גובלים אחרים כמו סוציולוגיה או עבודה סוציאלית, תעסקותית, יקרצו לי יותר.

אני כרגע חושבת להתחיל באמת תואר במדעי ההתנהגות באקדמית (כבר נרשמתי ואני מתקבלת והתכנית שם מותאמת לתואר שני בפסיכולוגיה).
ריפוי בעיסוק זה תחום נוסף שחשבתי עליו ואני יודעת שהוא שונה לגמרי במהותו מפסיכולוגיה. אני יודעת שהוא נשען על היבטים פסיכולוגים לצד הצד הפיזי. שזה גם מעניין אותי אבל לא יודעת אם יותר מפסיכולוגיה.
ואני ממש מסכימה עם המשפט האחרון שאמרת - בדרך כלל כשמגיעים ממקום מודע ומחובר, מגיעה איתו גם הצלחה.
בקיצור.. אני מקווה לטוב

המון תודה!