הלבד הזה.

הלבד הזה.

(מפורסם פה קצת בעקבות מה שנטולת כאב כתבה...) הוא מאיים להגיח לתודעתי בשעת לילה מאוחרת. מאיים להתנחל בליבי בזריחת החמה. צועק עלי להפסיק להשלות את עצמי. מלגלג על חלומותיי, הלבד שלי. אני צורחת עליו בכל כוחי, כבר לא נשאר אוויר לנשימה. אומרת לו שהפעם זה סופי, הוא בחוץ ויותר לא נתראה. אני זוכה למבט מזלזל כזה שאני מתקפלת מבפנים, אבל לא מראה לו. נשארת עם מבט נחוש בעיניים, פותחת לו את הדלת לרווחה ושומעת אותו מזמזם "עד לפעם הבאה...", אז לא שוכחת לטרוק אותה ביציאה. אבל הלבד שלי מכיר אותי באמת, יודע שלמרות הכל, כשיגיע בליל חורף גשום וקר למפתן דלתי, אפתח אותה בכניעה, אכניס אותו לליבי, את הלבד שלי. יודע שכששיר נוגע יתנגן באוזניי, כל שיצטרך לעשות הוא לזרוק מבט אחד לעברי, וארוץ לעברו חסרת אונים. הוא יודע, הלבד שלי. מכיר את נימי נשמתי הפנימיים ביותר, אורב בינהם כשאני לא שמה לב. מסתתר בין הדמעות ושברון הלב, וכשחשוך מבפנים, או כשקר, הוא פורץ מהם. יודע על אילו מיתרים לפרוט, אילו מילים ימיסו אפילו את הביחד העיקש ביותר. כן, הוא יודע. כי הלבד שלי הוא לא סתם; הוא לא רק עיקש, הוא גם חכם. אוסף נקודות משבר, והופך אותן לשבר. הלבד שלי. מעשה ידיי להתפאר, מעשה ידיי. הלבד שלי.
 
חזק ומרגש. מאוד אהבתי

לפעמים קשה להחליט אם הלבד הזה הוא חבר או אוייב. מצד אחד יש בו דברים יפים אך מצד שני הוא גם יכול להפוך במשך הזמן לבדידות...
 

Lilac Wine

New member
אני חושבת

שבדידות באה באותה נשימה עם התבודדות,כלומר לכל אדם הבחירה אם להיות במצב של בדידות,אולי כי הגיע לתודעה מסוימת או ראה השקפה אחרת על החיים ועל המצב הנוכחי בו הוא שרוי. מהבחינה האישית: הלבד הזה הוא כמו גן עדן כזה שמחזק אותי מחשל אותי לסיואציות דמיוניות כלשהן,אולי זה לא עוזר לי להמתודד עם המציאות ואולי זה גורם לתסכול מסוים שבא לך להתפרץ כבר,לזעוק,לצעוק,לשבור את הכללים,לגלות הכל. סורי על הניתוח המעיק:] מקווה שהבנתם את ההודעה הזאת:] כי בד"כ אני לא מובנת
 
לא נכון...

התבודדות היא מבחירה, להיות לבד לא. הלבד הוא דבר שלעיתים קרובות נכפה עליך, או שהוא סוג של ברירת מחדל.
 

Lilac Wine

New member
אני אבחר בברירת מחדל:]

לפעמים אני שלמה עם הלבד שלי,זה הכנות האופטימלית שאני מספקת לעצמי:] המשך יום נעים:]
 
הלבד שלי

אני מאוד אוהבת את הלבד שלי עד שאני מחליטה שנמאס לי אבל זה לא ממש עוזר כי גם כאשר אני מנסה להכניס אנשים, הלבד עדיין שם ואולי אפילו הופך להיות יותר חזק ומוחשי....
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

הלבד הזה שלא פוסח על אף אדם קצת אכזרי הוא לפעמים ולפעמים הוא כל כך תומך שכמעט ואפשר להתמכר אליו הלבד תמיד יישאר לבד ואם אנחנו איתו אז אנחנו שותפים ללבד הזה אבל לבד. זה סוג של בחירה, של כח לשנות. אהבתי
 
למעלה