הלב שלי כבר לא שלי, מה עושים?
יש לי קושי, חוסר קבלה של מצב. אולי תוכלו לעזור לי??? הענין הוא כזה: היה לי רומן עם חבר, רומן של חודש וחצי, אני מכירה אותו מגיל 15 ואף פעם לא חשבתי בכיוון.ופתאום בום. זו הפעם הראשונה שזה קורה לי, הפעם הראשונה שאני חושבת שאולי he is the one. אבל הסיפור שלנו קצת יותר מורכב. החבר הכי טוב שלו שהוא גם החבר הכי טוב שלי מאוהב בי כבר שנים. כשנודע לו דבר הרומן משהו בין שלושתינו התנפץ. התחושה שלי היא שהגיע הזמן לבחור בין השניים. ובחרתי. בחרתי את הבחור שהיה לי רומן איתו. יש לי רגשות עזים אליו. ואולי זה יישמע קצת מוזר אבל רגשות בוגרים. הענין הוא שמעבר "לסיפור השלישיה" שדי מעכב ומפריע שנינו מאוד פוחדים. פוחדים לאהוב, להרגיש, פוחדים ממחויבות - קשר נדמה לנו כמשהו מגביל מאוד. פוחדים מהעוצמה. ועכשיו הכול תקוע!. אני יודעת שהוא מרגיש כמוני. ההבדל בנינו שאני מוכנה ללכת עם הפחד הזה והספקות. כן אני מפחדת אבל אני מוכנה לנסות בכל זאת. הוא לא יודע שזה פחד. הוא פשוט אומר שהוא לא מרגיש כמוני. אף פעם לא היתה לו חברה (אנחנו בני 28), הפעם היחידה שהוא הרגיש משהו חזק למישהי היה אלי (ואלו המילים שלו) לפני 6 שנים. הוא פלט משהו כמו "לא נמאס לך ממני?" - כאילו מתפלא שאני רוצה להיות אותו, שאני מוצאת אותו מענין... או "למה לך להתעסק איתי?" - שפה נראה לי שהוא קצת מפחד להתעסק איתי... אני סתם נותנת לכם דוגמאות כדי שתוכלו לעזור יותר. בקיצור עברו שבועיים מאז שהוא עזב אותי. לפני יומיים נפגשנו במקרה. וואו הלב שלי נפל לתחתונים כ"כ התרגשתי, כ"כ שמחתי, כ"כ רציתי לחבק אותו וכ"כ התאפקתי. וכ"כ שמחתי שיום אחרי הוא התקשר אלי וגם סיפר לי שהוא שתה המון והקיא - והוא ממש לא מאלה !!! הענין הוא כזה: אני יודעת מה אני רוצה ומה אני מרגישה ודי ברור לי שעכשיו הוא צריך לבדוק עם עצמו מה קורה. מה הוא רוצה. מה הוא מרגיש. הבעיה היא שהוא לא בנאדם שמתעסק בעניניים שכאלה יותר מידי. ואני מפחדת שאני אפסיד אותו. ומצד שני אסור לי לעשות כלום. כדי שהקשר יצליח זה צריך לבוא ממנו. הרצון שלו. וזהו - אז עכשיו יש לי שיעור בסבלנות. וזה מחרפן אותי !!! מחרפן אותי !!!! זה כ"כ לא ברור איך אהבה יכולה להיות כ"כ קשה וכ"כ כואבת. זה לא יכול להיות! תמיד זה היה ככה? הלב שלי כבר לא שלי, מה עושים? אני מרגישה שאני ממתינה (בעצבנות), מצפה ויודעת שזה לא טוב, אנרגטית הוא מרגיש את זה. אז אני אומרת לעצמי "די מספיק, צאי עם אנשים" ואני יוצאת/לא יוצאת ואנשים אחרים לא כ"כ מענינים אותי. אבל אני מפחדת להמתין ובסוף הוא לא יבוא. ואחת הסיבות שאני יוצאת עם אנשים זה בשביל שהוא לו ירגיש את האנרגיה הכבדה הזאת ממני. מה עושים? ממתינים? חיים את החיים רגיל? מגבילים בזמן? יוצרים קשר? הולכים לאיבוד?
יש לי קושי, חוסר קבלה של מצב. אולי תוכלו לעזור לי??? הענין הוא כזה: היה לי רומן עם חבר, רומן של חודש וחצי, אני מכירה אותו מגיל 15 ואף פעם לא חשבתי בכיוון.ופתאום בום. זו הפעם הראשונה שזה קורה לי, הפעם הראשונה שאני חושבת שאולי he is the one. אבל הסיפור שלנו קצת יותר מורכב. החבר הכי טוב שלו שהוא גם החבר הכי טוב שלי מאוהב בי כבר שנים. כשנודע לו דבר הרומן משהו בין שלושתינו התנפץ. התחושה שלי היא שהגיע הזמן לבחור בין השניים. ובחרתי. בחרתי את הבחור שהיה לי רומן איתו. יש לי רגשות עזים אליו. ואולי זה יישמע קצת מוזר אבל רגשות בוגרים. הענין הוא שמעבר "לסיפור השלישיה" שדי מעכב ומפריע שנינו מאוד פוחדים. פוחדים לאהוב, להרגיש, פוחדים ממחויבות - קשר נדמה לנו כמשהו מגביל מאוד. פוחדים מהעוצמה. ועכשיו הכול תקוע!. אני יודעת שהוא מרגיש כמוני. ההבדל בנינו שאני מוכנה ללכת עם הפחד הזה והספקות. כן אני מפחדת אבל אני מוכנה לנסות בכל זאת. הוא לא יודע שזה פחד. הוא פשוט אומר שהוא לא מרגיש כמוני. אף פעם לא היתה לו חברה (אנחנו בני 28), הפעם היחידה שהוא הרגיש משהו חזק למישהי היה אלי (ואלו המילים שלו) לפני 6 שנים. הוא פלט משהו כמו "לא נמאס לך ממני?" - כאילו מתפלא שאני רוצה להיות אותו, שאני מוצאת אותו מענין... או "למה לך להתעסק איתי?" - שפה נראה לי שהוא קצת מפחד להתעסק איתי... אני סתם נותנת לכם דוגמאות כדי שתוכלו לעזור יותר. בקיצור עברו שבועיים מאז שהוא עזב אותי. לפני יומיים נפגשנו במקרה. וואו הלב שלי נפל לתחתונים כ"כ התרגשתי, כ"כ שמחתי, כ"כ רציתי לחבק אותו וכ"כ התאפקתי. וכ"כ שמחתי שיום אחרי הוא התקשר אלי וגם סיפר לי שהוא שתה המון והקיא - והוא ממש לא מאלה !!! הענין הוא כזה: אני יודעת מה אני רוצה ומה אני מרגישה ודי ברור לי שעכשיו הוא צריך לבדוק עם עצמו מה קורה. מה הוא רוצה. מה הוא מרגיש. הבעיה היא שהוא לא בנאדם שמתעסק בעניניים שכאלה יותר מידי. ואני מפחדת שאני אפסיד אותו. ומצד שני אסור לי לעשות כלום. כדי שהקשר יצליח זה צריך לבוא ממנו. הרצון שלו. וזהו - אז עכשיו יש לי שיעור בסבלנות. וזה מחרפן אותי !!! מחרפן אותי !!!! זה כ"כ לא ברור איך אהבה יכולה להיות כ"כ קשה וכ"כ כואבת. זה לא יכול להיות! תמיד זה היה ככה? הלב שלי כבר לא שלי, מה עושים? אני מרגישה שאני ממתינה (בעצבנות), מצפה ויודעת שזה לא טוב, אנרגטית הוא מרגיש את זה. אז אני אומרת לעצמי "די מספיק, צאי עם אנשים" ואני יוצאת/לא יוצאת ואנשים אחרים לא כ"כ מענינים אותי. אבל אני מפחדת להמתין ובסוף הוא לא יבוא. ואחת הסיבות שאני יוצאת עם אנשים זה בשביל שהוא לו ירגיש את האנרגיה הכבדה הזאת ממני. מה עושים? ממתינים? חיים את החיים רגיל? מגבילים בזמן? יוצרים קשר? הולכים לאיבוד?
