שילוב יוצא דופן של יושר ומעשיות. להזכירך, הוא לחץ לפתיחת חזית בצפון במקביל לחמאס. נתניהו הטיל וטו ובזאת הסיפור נגמר.
מה הוא לחץ או לא לחץ אני לא יודע. אין לי כל דרך לדעת ותצטרך לסלוח לי שלא אסמוך על הדלפות מגמתיות ופליליות בעניינים האלה, לא לגביו ולא לגבי נתניהו.
זה משאיר אותי עם היותו "שילוב יוצא דופן (כהגדרתך) של יושר ומעשיות".
אז לגבי יושרו, יכול בהחלט להיות. אני לא מכיר את האיש מספיק טוב בשביל לדון בכך. אני כן יודע שיש עוד הרבה אנשים ישרים, גם בקרב הפּול של המועמדים לראשות הממשלה. כך ש"יוצא דופן" זה בוודאי שלא. בכל אופן לא עד לרמת הפרט, כלומר משהו שאפשר להגיד עליו שהוא חריג, גם אם הוא חלק מקבוצת חריגים יחסיים.
לגבי ה"מעשיות" שלו, לא יודע מהיכן הסקת את זה. לא מצאתי באיזנקוט מעשיות מיוחדת באופן ששונה מאחרים. אני זוכר לו התנפלות מהירה מאוד על לוחם צה"ל וקביעות פומביות עליו, על אף שבאותו רגע אין מצב שמלוא המידע (ובו גרסת הלוחם) הייתה מונחת בפניו. אני גם זוכר אם נלך פחות רחוק, את תמיכתו בהגעת ישראל להסדר עם לבנון/חזבאללה להרגעת המצב בצפון. זה היה, למקרה שאינך זוכר, בשלב בו כבר התנהלה לחימה בין הצדדים אך לפני השלב ההרבה יותר עצים (מצד ישראל בכל אופן) של אותה מלחמה.
היום אנחנו יודעים מה חיכה לישראל מצפון לגבול. איזו סכנה מטורפת הייתה שם לתושבי הצפון. הקטע הוא שהנהגת ישראל, בוודאי זו המבצעית, ידעה הרבה מאוד על כך, אם לא את הכל! ואנחנו מדברים כמובן על תקופה בה מר איזנקוט ישב בקבינט, הרחב והמצומצם כאחד, ובניגוד אלינו הציבור היה חשוף לכל המידע הזה. אף על פי כן, איזנקוט נקט בגישה שעל ישראל לברוח מהגבול ולהשאיר את המצב (את הסכנה) כמות שהוא, בתמורה לשקט.
אם זה נקרא בעיניך "מעשיות", אבוי לנו.
