הלוואי ותאמרו לי את המילה הנכונה!!!

הלוואי ותאמרו לי את המילה הנכונה!!!

שלום לכל ההורים הגאים. אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי בתקווה שתוכלו לעזור לי. אני דו מינית בת לשניי הורים מקסימים-וכאן מתחילה הבעיה. מאז ומתמיד ידעתי שאני נמשכת לנשים,אך הבנתי זאת כשהייתי בפעם הראשונה עם אישה כשהייתי בת 19. היום אני בת 23 פרודה חודש. היתה לי מער' יחסים נפלאה שנה ושלושה חוד'. לפני שנה אמי קיבלה טלפון מהאקסית שלי ש'הוציאה אותי מהארון' ולי היה עדיין קשה לומר לה שאני כזאת-פשוט אמרתי -"זה שקר! וכי היא מנסה לפגוע בי. ובחרה לומר לך שאני לסבית מפני שידעה שאת חושדת בי" זה לא עזר במיוחד. ומאז אמי מציקה לי, ומנסה להוציא ממני את האמת. ולא שוכחת להוסיף כי אם זה נכון היא ואבי לא ירצו להכיר בי יותר כבת. לפני שלושה חוד' בערך שמעתי אותם מדברים בינהם,ואבי אמר- "אני לא ארצה לדבר איתה יותר. היא תעשה לנו בושות, יהיו לה חיים אומללים". ואמי מדי פעם צועקת עליי ומדברת בשפה נמוכה "מה את עושה עם הנשים? את רוצה כוס? מגעילה וכו'.." אני כילדה תלותית מאוד נורא נפגעת מצורת הדיבור שלה. היא תמיד מצליחה לפגוע בי. לאחרונה היא נגשת אליי ומדברת! כשענייה דומעות ומנסה להבין אותי. שואלת בעדינות אם אני נמצאת בקשר עם אישה, ותמיד מסיימת בכך שאם זה נכון,שאשכח שיש לי משפח' ... אנני יכולה לעמוד בפניה כשהיא בוכה. עד היום בכל נושא אמי היא זאת שדיברה. אבא שלי מעולם לא תיקן אותי או שוחח איתי. היום בבוקר אמי שוחחה איתי. היא פנתה אליי בעדינות כשהיא בוכה ואמרה "שימי לב איך אני מזיעה. מפחדת לאבד אותך. אני לא מאמינה שהילדה הקטנה לי בחרה בדרך חיים זו." היא הכינה אותי שאבא שלי רוצה לדבר איתי. היא אמרה "אבא רוצה לומר לך לעזוב את הבית ואת האזור! הוא לא רוצה שזה יתגלה למשפ' (שגרה באותו עיר קטנה)" היא קינחה ב-"תסיקי מסקנות לבד. וכשתעזבי תחשבי שאבדת את משפחתך בתאונת דרכים קטלנית" אנני יודעת מה לעשות. אנני יודעת מה לומר לאבא שירצה לשוחח איתי. אני מפחדת כ"כ. אני אמנם בת 23 אך נורא קשורה למשפ'. חשבתי לעזוב בקרוב את הבית אך לשם העצמאות שלי. לא בכדי לברוח מהם. אני לא יכולה לעמוד מול הבכי שלה. ולא יכולה לראות את המבט העצוב של אבי. אגב,אבי אינו מתייחס אליי בחודש האחרון. הוא לא מסוגל להביט בי כשאני פונה אליו. אני מרגישה חסרת אונים! אל מי לפנות בכדי לעזור להם? הם גורמים לי להתבייש! בעצמי. כשאני יודעת שאני צריכה לאהוב את מי שאני. תודה רבה רבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
אני רוצה להוסיף...

שיש לי אחות בת 11 ואח בן 17 אנני רוצה לאבד אותם. אני לא רוצה שיתביישו בי. אמי אומרת שאבי אינו חש בטוב בתקופה האחורנה ממחשבות על עתידי. אני מפחדת שיקרה להם משהו. :(
 
שכחתי דבר חשוב מאוד...

אני מנהלת חנות של אבי. כך שיש לי מחוייבות כלפי החנות. אנני יכולה לקום וללכת. כך שאם אעזוב את הבית אראה את בני משפחתי במקום העבודה. מה שנראה כבלתי אפשרי מבחנתי!
 

Freeda

New member
עוף גוזל

עוף גוזל חתור אל השמים כנפייף צימחו ילדתי, וזה הזמן לעוף מהקן, מוטב מאוחר מאשר מאוחר מאד כל יום נוסף בביצת המתח והחרדות, הסחיטה הרגשית והעלבונות, מעקם לך את הכנפיים באין מקום לצמוח, ומחליש את כוח המעוף שלך. מעברים הם קשים מאד, מפחידים נורא, אך אגלה לך סוד: כל הגוזלים מפחדים נורא בעת הזאת, וכולם עוזבים את הקן בטוב או ברע והרוב המכריע יוצא חזק בריא ומאושר. המשפחה - אם תבוא לבקרך עם הזמן ולתמוך - טוב ונחמד. אם לא - עדיף כך. מותר להישאר בקשר, מותר לנתק קשר, אסור למרר את החיים. המון חיבוקים ותהיי חזקה ואם תראי נשרית בשמיים - היא בודאי מנסה לחזר אחרייך
יערה
 
צבעים לבנים יקרה

מאד קשה ומפחיד לאבד את כל משפחתך ... אבל יש לי "סוד" לגלות לך: רבים מאיתנו עמדו מול איום כזה... הורייך רוצים לגרום לך להיות מה שהם חושבים שטוב בשבילך. בשביל זה הם יגידו כל דבר. יאיימו בכל איום אפשרי... רק אם הם יגלו שאין דרך לשנות את המצב - הם עשויים לשנות גישה. כל עוד הם חושבים שיש "תקווה" - הם לא יפסיקו ללחוץ ולאיים. אני מאחלת לך שתמצאי דירה משלך, עבודה משלך, ואהבה גדולה משלך. אני מניחה שאז תמצאי גם את הורייך, שיאהבו אותך בזכות מה שאת, ולא בגלל מה שהיו רוצים שתהיי. בהצלחה - ערבה.
 
ברוכה הבאה צבעים לבנים../images/Emo140.gif

למען האמת, נדמה לי שחסר לנו הנתון החשוב ביותר בסיפורך, והוא דעתך את על מיניותך והשלכותיה. הגדרת עצמך כדו-מינית. מה משמעות הדבר עבורך? שאם תבחרי באורח חיים סטרייטי זה היינו-הך בשבילך, או שאת חשה שחיים עם אשה הם הדבר הנכון לך ביותר? אני, כמו רבים וטובים אחרים מאנשי הפורום הזה, יצאתי מהארון. והשמיים לא נפלו. וטוב לנו. אבל תנאי ראשון ליציאה מהארון הוא, שטוב לנו עם עצמנו. איננו חושבים שיש לנו על מה להתבייש או להתנצל. אם עבורך זה עוד לא ברור, השארי עוד אתנו, או הצטרפי לקבוצות תמיכה, או טיפול, או ייעוץ וכד', כי הרבה לפני ההתמודדות עם החוץ, צריכות להגיע התשובות מבפנים. המון חום ואהבה
 
קודם כל תודה..

אני רוצה לומר שכתבתי את ההודעה כשהייתי נסערת. עכשיו שאני רגועה , אני רוצה לומר קודם כל תודה! כשקראתי את התגובות הרגשתי שיש מי שמבין אותי. אני רוצה להגיב על ההודעה של 'טוסברהינדא' את צודקת בהחלט אנני בטוחה לגביי זהות המינית שלי. התמונה שמופיעה לפני הכניסה לפורום- של שניי האבות עם ילדם- נראתה לי קצת מוזרה. ז"א כשאני רואה את זה מבחוץ זה נראה לי שונה. אך כשמדובר בי זה נראה לי הדבר הכי יפה. היתה לי מע' יחסים עד לפני שבועיים. ואני עדיין אוהבת אותה! ורוצה לחיות איתה כל חיי. רק שתגיד כן! ואז כשאני נזכרת במשפ' שלי אני חושבת אחרת. המילים אחרות אני מרגישה שאני צריכה לחיות בשביל אחרים. ועכשיו,אני כ"כ לחוצה. אני יודעת שאבא שלי אמור לדבר איתי. אני מתכוונת ללכת לייעוץ. אני מקווה שהכל יסתדר. תודה רבה רבה לערבה...ולכולם....
 
המקום הכי טוב להתחיל בו

יהיה פגישה עם העובדים הסוציאליים של אגודת ההומואים, הלסביות, הדומיניים והטרנסקסואלים. הם מקבלים כל אחד, תומכים ועוזרים במקצועיות, בדיסקרטיות ובחינם. טלפני אליהם עוד היום לקבוע פגישה (03-5167236) ועשי את הצעד הראשון והחיוני כ"כ למען עתיד מאושר יותר, למען עצמך! ועוד דבר אחד חשוב לא פחות - לעולם אל תשכחי את מה שרבים כ"כ מתקשים לזכור - את לא חיה כדי לגרום לאחרים אושר! את האושר שלך את חייבת אך ורק לעצמך. לאף אדם, ויהיה הקרוב אליך ביותר, אין זכות לסחוט אותך רגשית, כי בזה הוא לא מפגין כלפיך שומדבר שדומה לאהבה או לאכפתיות. אני מבינה באיזו חרדה את בוודאי נמצאת עכשיו, כשאת כ"כ תלויה במשפחתך בכל מובן אפשרי של חייך, אבל חשבי על חצי הכוס המלאה - יש לך אפשרות אמיתית להגיע אל דרך החיים שגורמת לך אושר ולהתנתק מהכבלים שמנסים לכפות עליך. את חייבת לעצמך לא לוותר, לחיות את חייך ולא את החיים שמנסים לעצב עבורך. קחי נשימה עמוקה וקפצי את הקפיצה הגדולה והמפחידה אל תוך החופש - יש מספיק אנשים וגורמים שיכולים לתמוך בך בצעדייך הראשונים. אל תניחי לאף אחד להגיד לך מי להיות ואיך לחיות - את יודעת יותר טוב מכולם מי את! בהצלחה!
 
ייעוץ זו התשובה.

היי צבעים לבנים.הבעיה שלך מאוד שכיחה בקהילתינו.ההורים שלך בחרו לא לקבל אותך ואת הקהילה שלך.מה שנשאר לך לעשות זה להתחיל את החיים
 
ייעוץ זו התשובה.

שלך עם אנשים שיעזרו לך הווה אומר קבוצת תמיכה,ארגון וכד´ את חייבת להבין שהם הורייך לא יהיו שם בשבילך אלא אנחנו אז פני לייעוץ.בלה.
 
נסיון דומה

לצערי גם לי היה נסיון דומה. קשר משפחתי חזק ואוהב-לפעמים אפילו חונק. היה לי בן זוג שנפרדתי ממנו לאחר שפגשתי את מי שהיתה זוגתי אז. הוא הוציא אותי מהארון בטלפון "אנונימי" (הקנאה אכלה אותו). כשאימי באה ושאלה אותי אם אני לסבית, לא מצאתי טעם להכחיש. בכיתי והיו לי רגשות אשמה על מי שאני ומה שאני. מצד שני, אבן ענקית (!!!) נגולה מעל לבי. הסברת או לפחות ניסיתי להסביר להורים שאם חשוב להם שאהיה מאושרת- שיתמכו בי ויהיו לצידי. היתה תקופה קשה של מספר חודשים, אבל הם הבינו שיש מי שאוהבת אותי, מטפלת בי ודואגת לי. לאט לאט הם התחילו להפתח, לבקר ואפילו לחבב את זוגתי. תני להם את הזמן, וצאי אל חייך. אל תשכחי שאת חיה את חייך בשביל עצמך ולא בשביל אף אחד אחר.
 
../images/Emo4.gif הלוואי וזה היה קל

הלוואי והייתי חזקה כמוכן. אני ממש מפחדת. אני לא רוצה לגרום להוריי להרגיש רע. לאמי מאז ומתמיד היה חלום אחד- שכל ארבעת ילדיה יתחתנו. הכי כדאי שאלך לייעוץ. אני לא יכולה להחליט כרגע לבדי. במיוחד כשמי שאני הכי אוהבת בעולם לא לצידי. ותחת הלחץ של הוריי. אני יודעת שאני אמורה קודם לחשוב על עצמי. אבל קשה לי. ותמיד חשבתי קודם על אחרים. אני מקווה שזה יסתדר ובקרוב. די,בת כמה היית כאמך קיבלה את הטלפון?
 
זה לא קל אבל גם לא בלתי-אפשרי

ועם כל הכבוד לחלומות של אמא שלך - מה לגבי החלומות שלך?! ואם כבר מתעקשים לא לוותר על החלומות של אמא - מי אמר שאת לא יכולה להנשא ולהיות אמא? שימי לב - את נמצאת בפורום משפחות הומולסביות - כלומר, נשים וגברים שלא חשבו לרגע לוותר על החלומות שלהם כשבחרו לחיות את חייהם בזוגיות חד-מינית. יש מאות משפחות כאלו בארץ. ואשר לנישואין - זוגתי ואני מתכננות בימים אלו חתונה ועוד לא יצא לנו לדבר עם גורם אחד (בעלי עסקים שקשורים לחתונה, בעלי אולמות, דודים ומי לא) שהרים גבה לגבי הרעיון של זוג נשים נישאות. המשפחה שלך אולי חיה בהוויה תרבותית ששייכת לימים עברו, אבל זה לא אומר שגם את חייבת. ואגב, לגיל לדעתי אין כל חשיבות, אלא רק להבנה שאת מי שאת ואת נהדרת בדיוק ככה ומי שמנסה לשנות אותך, לא אוהב אותך באמת.
 
לא קל

הייתי בת 24. מאז עברו 9 שנים, וזה המון זמן. ועם כל הצער והכאב (שלה) שלא אחיה את חיי כפי שהיא רצתה שאחיה אותם, היא למדה להשלים. גם היא בכתה בלילות ותחושת האשמה הציפה אותי. כשנפרדתי ממי שהיתה זוגתי 4 שנים והיה לי קשה, נאלצתי להתמודד לבד ללא תמיכה של אמא. אבל, היא ראתה שעמדתי על שלי, חייתי את חיי כפי שאני רוצה לחיות אותם, והיה לה ברור שאם היא לא תהיה לצדי היא תפסיד אותי. תחיי את חייך. בכל החלטה שתקבלי בחיים, את זו שצריכה להתמודד איתה ולא אף אחד אחר.
 
למעלה