DoubleInfinity
New member
הלוואי שהייתי יודעת מה עובר עלי
לפני שלושה וחצי חודשים יצאתי מקשר של שנתיים. אני סיימתי את זה, ממש יפה בהתחשב בנסיבות (גיליתי שהוא בגד בי מס׳ פעמים). מיותר לציין שאני אהבתי אותו בלי סוף, הייתי נאמנה, לא הסתכלתי לצדדים. הוא היה הראשון שלי ואני שלו, ולרגעים תמימים אפילו חשבתי שנהיה היחידים. ובלילה אחד, הכל נגמר. בכיתי שבוע, ואז זהו. הפסקתי לבכות, לקחתי את עצמי בידיים. אבל, וזה אבל גדול. אני עושה דברים שאני לא רוצה... יומיים אחרי הפרידה שכבתי עם מישהו שרודף אחריי כבר כמה שנים, ותפס אותי ברגע קשה (הוא לא עשה משהו לא בסדר, הראיתי עניין- לגמרי. למרות שאני ממש לא נמשכת אליו) חודש אחכ התחלתי לצאת עם ידיד שלי, שאליו אני לא נמשכת- ושוב, אני ׳משחקת אותה׳ כאילו אני נמשכת אליו. חודש אחכ, לאקס יש יומולדת, אני מפתיעה אותו מתחת לבית כדי לאחל לו מזל טוב, הוא מנשק אותי - אני זורמת ... אבל אני לא שלמה עם זה. והכי גרוע- לא הרגשתי כלום. פשוט ריק לי... היום ידיד שלי (אותו אחד) נישק אותי, זרמתי.... אוף. אני לא יודעת למה אני כותבת את השטויות האלה פה. אני לא יודעת מה אני רוצה שתגידו... אני פשוט לא מבינה את עצמי. אני מפלרטטת, אני מחפשת יחס, אני זורמת, מראה שאני ׳רוצה׳ את זה, אין לי זכות להתלונן. אבל הספקתי לפגוע כבר בשני בחורים ואני שונאת את זה.. אפילו כשהתנשקתי עם האקס לא הרגשתי אהבה, הרגשתי ריקנות. לפני שנפרדנו... לא הסתכלתי לצדדים. מגיל 17 אני רק שלו, מאז שגיליתי את ה׳מיניות׳ שלי- אני רק שלו. רק איתו. אני לא מתמודדת עם החופש הפתאומי הזה... אני שונאת שמישהו אחר מנשק אותי ועכשיו אני גם שונאת שהוא מנשק אותי אני שונאת את המצב שאני נמצאת בו, אני מרגישה אבודה. כולם אומרים לי כמה אני חזקה ואיך קמתי מהר על הרגליים אחרי שכל כך אהבתי אותו, והוא בגד. אבל אין, אני מתפרקת כי אני פשוט מרגישה ריקה. אני מרגישה ריקה ולא מצליחה למלא את זה באף אחד. בשום דבר. ואני בנאדם ככ הגיוני... שלא עושה דברים שלא בא לו... ופתאום אני הולכת לי לאיבוד... ועושה דברים מטומטמים...
לפני שלושה וחצי חודשים יצאתי מקשר של שנתיים. אני סיימתי את זה, ממש יפה בהתחשב בנסיבות (גיליתי שהוא בגד בי מס׳ פעמים). מיותר לציין שאני אהבתי אותו בלי סוף, הייתי נאמנה, לא הסתכלתי לצדדים. הוא היה הראשון שלי ואני שלו, ולרגעים תמימים אפילו חשבתי שנהיה היחידים. ובלילה אחד, הכל נגמר. בכיתי שבוע, ואז זהו. הפסקתי לבכות, לקחתי את עצמי בידיים. אבל, וזה אבל גדול. אני עושה דברים שאני לא רוצה... יומיים אחרי הפרידה שכבתי עם מישהו שרודף אחריי כבר כמה שנים, ותפס אותי ברגע קשה (הוא לא עשה משהו לא בסדר, הראיתי עניין- לגמרי. למרות שאני ממש לא נמשכת אליו) חודש אחכ התחלתי לצאת עם ידיד שלי, שאליו אני לא נמשכת- ושוב, אני ׳משחקת אותה׳ כאילו אני נמשכת אליו. חודש אחכ, לאקס יש יומולדת, אני מפתיעה אותו מתחת לבית כדי לאחל לו מזל טוב, הוא מנשק אותי - אני זורמת ... אבל אני לא שלמה עם זה. והכי גרוע- לא הרגשתי כלום. פשוט ריק לי... היום ידיד שלי (אותו אחד) נישק אותי, זרמתי.... אוף. אני לא יודעת למה אני כותבת את השטויות האלה פה. אני לא יודעת מה אני רוצה שתגידו... אני פשוט לא מבינה את עצמי. אני מפלרטטת, אני מחפשת יחס, אני זורמת, מראה שאני ׳רוצה׳ את זה, אין לי זכות להתלונן. אבל הספקתי לפגוע כבר בשני בחורים ואני שונאת את זה.. אפילו כשהתנשקתי עם האקס לא הרגשתי אהבה, הרגשתי ריקנות. לפני שנפרדנו... לא הסתכלתי לצדדים. מגיל 17 אני רק שלו, מאז שגיליתי את ה׳מיניות׳ שלי- אני רק שלו. רק איתו. אני לא מתמודדת עם החופש הפתאומי הזה... אני שונאת שמישהו אחר מנשק אותי ועכשיו אני גם שונאת שהוא מנשק אותי אני שונאת את המצב שאני נמצאת בו, אני מרגישה אבודה. כולם אומרים לי כמה אני חזקה ואיך קמתי מהר על הרגליים אחרי שכל כך אהבתי אותו, והוא בגד. אבל אין, אני מתפרקת כי אני פשוט מרגישה ריקה. אני מרגישה ריקה ולא מצליחה למלא את זה באף אחד. בשום דבר. ואני בנאדם ככ הגיוני... שלא עושה דברים שלא בא לו... ופתאום אני הולכת לי לאיבוד... ועושה דברים מטומטמים...