הלוואי שזה לא היה לחינם..
בסוף יוני הכרתי את ד' בבסיס. סגרנו את אותה שבת ביחד, ואז אני יצאתי הבייתה, והוא עזב. כהרגלי בקודש השגתי ת'מספר שלו, ומאז אנחנו בקשר שהפך לאינטנסיבי לפני חודש בערך. העניין הוא שמאותה שבת לא יצא לנו להפגש כי לא היינו באותו סבב, מה שגרם לקשר להיות טלפוני בלבד. שנינו חיכינו המון זמן מתיש ומייגע עד שאתמול סוף סוף יצא לנו להפגש. כבר חשבתי שזה לא יקרה אף פעם, אפילו חשבתי לעצמי שאם השבת לא נתראה אז אני "אחתוך" את זה, כי נמאס לי כבר (ולא, במעמקי ליבי לא באמת התכוונתי לזה, כי אני כן רוצה את זה איתו). אז אמנם חיכינו, והשקענו, אבל כנראה שיש יותר מידי מכשולים בדרך
הוא גר ליד חיפה, ואני במרכז. אני מגיעה הבייתה כל שבועיים, והיציאות שלו בכלל לא קבועות. אני לא רוצה "חבר טלפון", ואני לא רוצה לספור שבתות ולחשב מתי אני אראה אותו בפעם הבאה. גם הוא לא. זה לא אמור להיות ככה.. מצד שני, יש לי חברה שגרה בחיפה, וחבר שלה גר ממש קרוב אליי. היציאות שלה הן כמו שלי, ושלו כמו של ד'. הם דווקא מסתדרים טוב. אז אתמול בערב הוא סוף סוף בא, אספתי אותו מהרכבת ונסענו אליי. ישבנו קצת בגינה ודברנו, הראתי לו את היחידת דיור שאבא שלי בונה לי מאחורי הבית ואז ישבנו יחד על הנדנדה והתנשקנו
"כמה חיכיתי שתעשי את זה כבר", הוא אמר לי
אחר כך נכנסנו קצת הבייתה, ואז יצאנו לשתות משהו באיזה מקום על הים. קצת טיילנו על החוף וחזרנו הבייתה. היינו ביחד כל הלילה ובבוקר הקפצתי אותו בחזרה לרכבת. הייתי כל כך עצובה. רציתי שהוא ישאר עוד, גם הוא רצה.. אפילו קצת בכיתי אחר כך, סתם כזה להתפרק, וגם כי אני לא יכולה עם הבלבלות האלה של לא לדעת מה קורה מעכשו. לפני חצי שעה דברנו, קצת "יחסינו לאן". שאלתי מה הלאה, הוא אמר שהוא באמת לא יודע, כי זה נורא קשה ככה, המרחק והכל. הוא אמר שהיה לו ממש כיף, ושהוא שמח שהוא בא, אבל זה יהיה קשה... אמרתי לו שאני רוצה לדעת, שיחשוב על זה, כי אני לא יכולה להיות ככה באויר, זה קשה לי. הוא אמר שנדבר יותר מאוחר. הלוואי שלא בזבזתי חודשיים של ציפייה והשקעה ענקית לחינם. כי כרגע אני מרגישה שחפרתי לעצמי תהום עמוקה ולאט לאט אני מתחילה ליפול לתוכה. באמת שלא בא לי שהלב שלי ישבר שוב.
בסוף יוני הכרתי את ד' בבסיס. סגרנו את אותה שבת ביחד, ואז אני יצאתי הבייתה, והוא עזב. כהרגלי בקודש השגתי ת'מספר שלו, ומאז אנחנו בקשר שהפך לאינטנסיבי לפני חודש בערך. העניין הוא שמאותה שבת לא יצא לנו להפגש כי לא היינו באותו סבב, מה שגרם לקשר להיות טלפוני בלבד. שנינו חיכינו המון זמן מתיש ומייגע עד שאתמול סוף סוף יצא לנו להפגש. כבר חשבתי שזה לא יקרה אף פעם, אפילו חשבתי לעצמי שאם השבת לא נתראה אז אני "אחתוך" את זה, כי נמאס לי כבר (ולא, במעמקי ליבי לא באמת התכוונתי לזה, כי אני כן רוצה את זה איתו). אז אמנם חיכינו, והשקענו, אבל כנראה שיש יותר מידי מכשולים בדרך
