הלוואי שמרכך הכביסה שלי היה עושה כאלה פלאים..

[ח ב ו ב י ת]

הלוואי שמרכך הכביסה שלי היה עושה כאלה פלאים..

 

[דודי בן אדרת]

אם את מוצאת כזה - תזמיני גם לי 1000 בקבוקים

 

[ליאורה ברד]

אגב סבתות וצלליות, ניתקלתי לאחרונה באתר מדהים

אתר הנצחה שהכינו נכדים לזכר הסבתא שלהם שהייתה מציגה בתיאטרון צלליות. יש שם תמונות וערכת צלליות מוכנה לכל מיני סיפורים. שווה קפיצה. ופירגון לנכדים החמודים.מצ"ב קישור.

 

[תיאטרון טוליק]

וגם לי

 

[יהבוליק]

אתר יפה! והנכדים - שאפו

ודרך הנצחה לסבתא דיי מקורית..

 

[אילן סביר]

הצלליות של סבתא שרה הוצגו במוזיאון בחולון.

התערוכה נפתחה ב-2009. הנה קצת מידע ותמונה של הסבתא. שרה דנין לבית קולודוני, נולדה בפינסק בשנת 1914. המשפחה עלתה ארצה ב-1 במאי 1921 היום בו נרצחו הסופר ברנר וחבריו. היא נישאה לחירם בשנת 1935. הזוג הצעיר חי בתחילה בעיירה הבדווית באר שבע. הם היו אחת מחמש המשפחות היהודיות בעיר. במשך הזמן עברו לירושלים. בימי חייהם נולדו להם שלושה ילדים, עשרה נכדים ואחד-עשר נינים. תיאטרון הצלליות הוקם והוצג בפעם הראשונה עבור הבן אהוד בשנת 1944. ההצגה הראשונה הייתה הספור "יש לי קן מגבעולים", אחריה נוספו "הילד החרוץ", "נרקיס מלך הביצה" "מגילת אסתר" ו "מגילת רות". סבתא שרה הופיעה בעיקר בפני ילדיה ונכדיה בגני הילדים ובבתי הספר אליהם הלכו. ההצגות זכו להצלחה ולפעמים התפשטה השמועה והציגו אותה שוב. סבא חירם שר וסייע מאחורי הקלעים. שרה דאגה כל הזמן שקסם ההפתעה לא יעלם מתיאטרון הצלליות. אף אחד פרט לסבתא לא נגע בצלליות, וכך הן נשמרו כל עשרות השנים. הצגותיה של סבתא שרה הפכו לחוויה תרבותית מלכדת לכל המשפחה לדורותיה. הצגת הצלליות האחרונה נערכה בבית דיור מוגן בירושלים בשנת 2005. סבתא שרה נפטרה בשנת 2006 שנה אחרי בן זוגה והיא בת 92. ברק דנין נכדה של סבתא שרה הוא שישיזם ויצר את האתר לזכרה, www.tzlaliot.com: הצלליות היו תמיד נחלתה הפרטית של סבתא ואסור היה להתקרב, בטח שלא לגעת. קיבלתי אותן לידי ביולי, 2007. הלב דפק כשפתחתי עוד מעטפה ועוד מעטפה, ונגעתי בדמויות המוכרות כל-כך. חתיכות קרטון פשוטות, עם חוטי ברזל שמודבקים אליהן בעזרת צלוטייפ; שפע של צלוטייפ לתיקונים של קלקולים קטנים; שמות הדמויות בכתב היד של סבתא – על הדמויות עצמן; ניירות מודפסים במכונת הכתיבה של סבא, עם הטקסטים של ההצגות. ב'ילד החרוץ' היו גם תווים מצולמים מתוך ספר. הכל מסודר ומאורגן, לפי סדר ההצגה, ממוספר ומדוייק. אני זוכר שאחד הדברים הראשונים שהרשימו אותי במפגש הראשון הזה, היה העושר של הפרטים בדמויות. מי חשב שבעזרת קרטון גס כזה אפשר לברוא דמויות כל-כך עדינות? סוג של פלא. אודי, אחיו של אבא, סיפר שהקרטון היה מקופסאות נעליים ישנות, מי היה מאמין, זה אפילו ידידותי לסביבה! הרעיון היה לי ברור ומלהיב כבר מההתחלה: הצלליות יוצגו ברשת, כדי שכולם יוכלו להינות מהם – ילדים ומבוגרים. העבודה על האתר התחילה בקיץ 2007 "על אש קטנה", והמשיכה באינטנסיביות בדצמבר 2008. האתר עלה לאוויר בינואר, 2009. זו היתה עבורי חווייה מדהימה, מכמה בחינות: העבודה עם המשפחה, החשיפה לצלליות ולסבתא, העיצוב של האתר ובניית האנימציה – זו ההתנסות הראשונה שלי בהנפשה. למדתי הרבה בכל אחד מהתחומים האלה.

 

[אילן סביר]

התכוונתי לשרשר במקום המתאים....

 

[דודי בן אדרת]

האתר הועלה לראשונה כאן בפורום כבר לפני שנים

בשנת 2009 ליתר דיוק, ע"י ברק - הנכד של סבתא שרה כבר אז הוא עורר התרגשות רבה בקרבנו כמו שתוכלו לראות בקישור להודעה ההיא אבל תמיד נעים ומרגש להזכר בו שוב כפי שנהנתי מספר פעמים מביקורים בתערוכה במוזיאון המרכז. אז תודה לך ליאורה שהעלת בי זכרון נעים

ותודה לך אילן על הוספת המידע המפורט

ובקשר לשרשור - מיד אעשה זאת עבורך במקום שהתכוונת שבת שלום לשניכם ולכל חברי\ות הפורום

 

[אבישגתיאטרון בובות]

אני בכלל התרגשתי ממשהו אחר...

את הסיפור והאתר המקסימים ,אני זוכרת מהפעם הקודמת שהופיעו באתר. רק שאז לא שמתי לב שהסבתא היתה נשואה ל.. חירם. זה בדוק הקטע הזה?!?!?!? אני חשבתי שאח שלי הוא החירם היחידי מאז מבצע חירם ומלך צור שקדם לו.......

 

[פ י ו ל ה]

חמוד לאללה.. תודה!