הלונה פארק הגיע לעיר...
ראינו מרחוק את המשאיות הכבדות מגיעות, הוא הביט בי בעניו הגדולות ושאל אותי בתמימיות כובשת... אמא זה הם? הנהנתי בראשי ל... כן... כן חמוד זה הם זה הם... הלונה פארק הגיע לעיר. פירקו את המשאיות הורידו את המשחקים חיברו לחשמל והעיר נעטפה באווירה של חג. כל קיץ הם מגיעים... הלונה פארק הגיע לעיר עם כל הדרו ויופיו (למרות המתקנים המישנים המתפרקים)יש בו עוצמה במקום ההוא... אתמול הינו שם. קנינו כרטיסים... והתחלנו לרוץ ממקן למתקן. רכבת הרים קטנה כזו... הנסיך שלי יושב ראשון ... הוא הקטר, המתולתלת שלי יושבת מאחוריו... הרכבת יוצאת לדרך. יאוווווווו ראיתם אותם פעם את הילדים בלונה פארק? ראיתם את העניים שלהם, את החיוך שלהם? רק שם הם מחייכים כך... רק שם. האמת ... גם אני. עוד סיבוב ועוד סיבוב, קול צחוקה של ביתי מתפלח לו באוויר היא מאושרת. וליבי הולם בחוזקה, שרק לא תקום שרק לא תבכה... והוא... הקטר הניצחי... משתלט על הקרון הראשון ומסיע את כולם אחריו בחן שיש רק לו. מוסיקה רועשת ברקע הורים צורחים לילדיהם או עליהם... ריח הפופ קורן ושערות הסבתא כובש... נדחקים בתור... ושוב העניים האלה שלם כשהם יושבים בחללית שמסתובבת שוב ושוב למעלה והקטנה צועקת לי...``אמא אני נוגעת בשמיים``... ושוב מנופפת לשלום ושוב ושוב עם כל סיבוב... הם מרגישים כל כך בוגרים... גדולים... ואז... אמאאאאאאאאאאאאאאאאאא יש לי קקי... היא קוראת לי... מלמעלה... אני בחיוכים בלונדיניים למפעיל מבקשת שיעצור את המתקן... היא בגמילה אני מסבירה לו. הוא עם שרשרת זהב כבדה עם ``חי`` עצום באמצע מחייך אלי חיוך ריק מישניים ואומר לי ... ``שניה מותק``... (מותק... הוא קרא לי ``מותק``) המתקן עוצר, זהובת התלתלים יורדת לעשות פיפי... כולם מחכים... (מה אני יעשה היא בגמילה), וההוא עם ה``חי`` מסנן דרך הקיסם שיושב בפיו ``יאללה מותק תעלי אותה לעוד סיבוב ... עלי...``... (הוא שוב קרא לי מותק...)... העלתי אותה... ושוב צרחות...``אמא תראי אותיייייייייי`` .... ואז... כן בדיוק אז... נגמרו הכרטיסים. אמא עוד... אבל אין לי כרטיסים יותר... אז תיקני. נגמר לי הכסף (אלק תיקני)... אז תוציאי מהבנק (בטח הבנק של אבאב שלי...) אבל הבנק סגור אז בחור הזה שמוציאים ממנו כסף אבל ה``חור`` מקולקל... טוב יאלל האמא בואי נלך... נבוא עוד פעם מחר. נכון שאם היה אפשר הינו מחבקים אותם תמיד... ככה בלי להרפות, נכון? נקיטה
ראינו מרחוק את המשאיות הכבדות מגיעות, הוא הביט בי בעניו הגדולות ושאל אותי בתמימיות כובשת... אמא זה הם? הנהנתי בראשי ל... כן... כן חמוד זה הם זה הם... הלונה פארק הגיע לעיר. פירקו את המשאיות הורידו את המשחקים חיברו לחשמל והעיר נעטפה באווירה של חג. כל קיץ הם מגיעים... הלונה פארק הגיע לעיר עם כל הדרו ויופיו (למרות המתקנים המישנים המתפרקים)יש בו עוצמה במקום ההוא... אתמול הינו שם. קנינו כרטיסים... והתחלנו לרוץ ממקן למתקן. רכבת הרים קטנה כזו... הנסיך שלי יושב ראשון ... הוא הקטר, המתולתלת שלי יושבת מאחוריו... הרכבת יוצאת לדרך. יאוווווווו ראיתם אותם פעם את הילדים בלונה פארק? ראיתם את העניים שלהם, את החיוך שלהם? רק שם הם מחייכים כך... רק שם. האמת ... גם אני. עוד סיבוב ועוד סיבוב, קול צחוקה של ביתי מתפלח לו באוויר היא מאושרת. וליבי הולם בחוזקה, שרק לא תקום שרק לא תבכה... והוא... הקטר הניצחי... משתלט על הקרון הראשון ומסיע את כולם אחריו בחן שיש רק לו. מוסיקה רועשת ברקע הורים צורחים לילדיהם או עליהם... ריח הפופ קורן ושערות הסבתא כובש... נדחקים בתור... ושוב העניים האלה שלם כשהם יושבים בחללית שמסתובבת שוב ושוב למעלה והקטנה צועקת לי...``אמא אני נוגעת בשמיים``... ושוב מנופפת לשלום ושוב ושוב עם כל סיבוב... הם מרגישים כל כך בוגרים... גדולים... ואז... אמאאאאאאאאאאאאאאאאאא יש לי קקי... היא קוראת לי... מלמעלה... אני בחיוכים בלונדיניים למפעיל מבקשת שיעצור את המתקן... היא בגמילה אני מסבירה לו. הוא עם שרשרת זהב כבדה עם ``חי`` עצום באמצע מחייך אלי חיוך ריק מישניים ואומר לי ... ``שניה מותק``... (מותק... הוא קרא לי ``מותק``) המתקן עוצר, זהובת התלתלים יורדת לעשות פיפי... כולם מחכים... (מה אני יעשה היא בגמילה), וההוא עם ה``חי`` מסנן דרך הקיסם שיושב בפיו ``יאללה מותק תעלי אותה לעוד סיבוב ... עלי...``... (הוא שוב קרא לי מותק...)... העלתי אותה... ושוב צרחות...``אמא תראי אותיייייייייי`` .... ואז... כן בדיוק אז... נגמרו הכרטיסים. אמא עוד... אבל אין לי כרטיסים יותר... אז תיקני. נגמר לי הכסף (אלק תיקני)... אז תוציאי מהבנק (בטח הבנק של אבאב שלי...) אבל הבנק סגור אז בחור הזה שמוציאים ממנו כסף אבל ה``חור`` מקולקל... טוב יאלל האמא בואי נלך... נבוא עוד פעם מחר. נכון שאם היה אפשר הינו מחבקים אותם תמיד... ככה בלי להרפות, נכון? נקיטה