אף אחד? באמת?.. נו טוב, אני אתחיל.
לפני כמה ימים ניסיתי להסביר לחברה מה עבר עליי שם,
והגעתי למסקנה שהרבה אני לא זוכרת.
אני כן זוכרת את התחושות -
השמחה, האהבה, השיתופיות, השייכות,
הגעגועים, הבדידות, הצחוק, הכאב והחופש -
שאיכשהו כולן היו מלוות ועטופות בשחרור.
אני גם זוכרת את התחושה הזו ש"הכל עכשיו בסדר",
שתמיד מציפה אותי בהופעות ובעיקר אחריהן,
והפעם זה היה חזק מתמיד.
אחד הדברים הקריטיים שאני לא זוכרת הוא הפלייליסט.
חוץ מהפתיחה עם WDYG מלמעלה,
לעולם מצידי ששרף אותי באמצע,
והסיום עם עוד ארון מקרוב..
אני יכולה רק לנחש איזה שירים היו.
וזה מסכם לי את מה שאני מנסה להגיד -
זו הייתה הופעה של תחושות, ולא של מילים.
תודה על השחרור,
תודה על התחושה.
תודה עליכם.