הלו.. לו.. לו.. לו..

[אופה קטנה 75]

הלו.. לו.. לו.. לו..

מישהו בבית.. ית.. ית.. ית..??

איפה אתם?

 

[עוד יבואו ימים]

שלום שלום

מה שלומך?
איך השבוע השני?
ואיך אתם עם המלחמה? אני מניחה שאצלכם לא מרגישים אותה...
ו.. כן גם אני בבית היום..
אולי נעשה איזה משחק חביב?

 

[אופה קטנה 75]

או! התחלתי להרגיש

כאילו שאני לבד בבית מראות שאפשר לראות רק מבחוץ פנימה..

אתמול היה יום עייף והיום היה סבבה. אני אוהבת את העבודה ואני טובה בה.

את המלחמה אני מרגישה כי אחי גויס ב-

8 להחליף את הסדירניקים שצפויים להיכנס לגוב האריות,
ואתמול שמעתי לראשונה אזעקה כי אני עובדת בגוש דן. לא כיף..



אז במה נשחק?

 

[Sigal H]

המשחק שאני לא זוכרת את שמו

שבו צריך למצוא את הקשר הכי מגניב/מוזר/מטופש/מדוייק בין ארבעה דברים שונים.

למשל: פסנתר, כוח צנטרפוגלי, דשא, אווירון.
תשובה אקראית: פסנתר הרפתקן קשור לאחוריו של אווירון שטס בשמיים במסלול מעגלי, ורק הכוח הצנטרפוגלי מונע ממנו להשיל את כל קלידיו אל הדשא. הוא בסך הכל רצה לבדוק את הטענה בדבר פסנתרי-כנף...

יש מבין?
יופי, הבא בתור צריך למצוא את הקשר בין :

רובוטריק
עמוד
מלאווח
קטיפה

וכמובן, להמציא עוד ארבעה דברים אקראיים לבא אחריו.


בברכת מרשמלואיים לאנשי קו האש, ושמרו על עצמכם. הלוואי שיבואו עלינו ימים בטוחים במהרה

 

[אופה קטנה 75]

שתהיי לי בריאה!

המח שלי עובד בסלואו-מושן בימים אלה.

יש משחק יותר קל?

 

[11161]

טוב לדעת

תמיד הייתי במתח אם הסיבה שהקלידים לא נופלים מהפסנתר, זה הכוח האינצטרפוגלי, או שזה דווקא בגלל הדשא, וסוף סוף התעלומה נפתרה.

אין שמחה כהתרת הספקות (מבין למה שרלוק הולמס כל כך אהב לפתור תעלומות, תחושת ההקלה הזו כשהכל מתברר ומובן).

 

[עוד יבואו ימים]

אוי.

אני מקווה שהוא ישוב מהר ולשלום.
יותר מדיי אזעקות.
ו.. יש גם שכנים שמוסיפים לי לעצבנות.
מה נעשה?

ומה פתאום בית מראות.
אני כאן בכל יום, אבל לא ממש יש לי כוח או ריכוז לכתוב.
יש כאן אזעקות, ו.. יש גם הרבה מאוד כוננויות שאני צריכה לעשות עכישו.
אז... קצת פחות פנויה לזה מנטאלית

אבל אני כאן כל הזמן.

 

[אופה קטנה 75]

כי מיום שישי רק אני כתבתי פה, וראיתי

שעוקבים אבל לא היו תגובות, אז הרגשתי כמו בחדר חקירות - עם מראה חד כיוונית.
(אוקיי, אני רואה יותר מידי טלוויזיה.)

איך את מתנהלת עם מצבך באזעקות?
יש לך חדר בטוח? את מספיקה להגיע אליו במהירות?

 

[עוד יבואו ימים]

חחח תיאור יפה מאוד!

את בהחלט רואה יותר מדיי סדרות בלשיות.

אינ מתנהלת לאט
ברוב המקרים, אל מתרגשת ולא ממש רצה למקלטים או חדרי מדרגות, בכל זאת, עד שאני אעלה קומה במדרגות, כבר ממילא יפול הטיל

אבל..
אני בסדר
אין לי חדר בטוח, אין לנו אפילו מקלט בבניין, אבל הכול מגניב. השכנים שומרים על מצב רוח טוב, וכל יציאה למדרגות מחזירה אותי לתקופת הילדות שלי, שאז באמת היו שכנים טובים, ושכנות טובה, וכולם התעניינו בכולם וכולם עזרו לכולם.
אני כל כך מתגעגעת לזה, וכל ך מצטערת על זה שרוב הילדים שגדלים היום לא יודעים מה זה ולא זוכים להכיר את המושג שכנות וחברות אמתיים.

אבל.. נו, גלשתי לנוסטלגיה.

 

[bimbo.]

לי יש ממד וגם שני כלבים שאוהבים לשחק

בחצר, וכל הזמן אני מתכננת איך אכניס אותם במהירות הביתה באזעקה.
הם ממושמעים, אבל כאן כל דקה קובעת.
טוב, אבי געזונט!
אני מקווה שאתם מצליחים להכנס למקום מוגן בעוד מועד.

 

[bimbo.]

ימים, אני מקווה שלא תזדקקי להגיע למרחב מוגן..

 

[אופה קטנה 75]

אז יש לי סיפור בשבילך:

במלחמת המפרץ (91) גרתי בבית הורי בירושלים והיה לי כלב מדהים, סטר אירי מעורב בגולדן ריטריבר, חכם מאין כמוהו ו"מענטש" אמיתי.
אבא שלי אטם את כל הקומה התחתונה של הבית וכל פעם שהיתה אזעקה היינו מכניסים את הכלב לשהות איתנו (והוא היה מסריח מפחד - משהו נוראי..).
באיזשהו שלב, הוא הבין שכשיש אזעקה צריך להיכנס הביתה והיה נכנס בעצמו (הוא ידע לפתוח דלתות).

בשנה שאחרי המלחמה, כשכבר חשבנו שהוא שכח את הטראומה, היתה צפירה (של יום השואה, או יום הזיכרון - אני לא זוכרת) והופ - הדלת נפתחה בסערה וג'וני פרץ פנימה ורץ במדרגות לקומה התחתונה.

בחיי, אני מתגעגעת לכלב הזה.

אז יש סיכוי שהכלבים שלך יפתחו התניה ויהיו מתורגלים לשעת חירום בלי שתצטרכי לקרוא להם.

 

[אופה קטנה 75]

יפה שאת מוצאת בזה נקודה אופטימית.

במודיעין יש ממ"ד בכל דירה, אז לא יהיה לנו "בונדינג" עם השכנים.