הליכת בוקר

[shadow191]

הליכת בוקר

הרגשתי אנרגיות טובות בבוקר\
אמרתי יאללה נעשה הליכה מה יכול להיות?
שמתי את הפלייליסט האהוב עליי בטלפון
ויצאתי לדרך
כעבור כ 10 דקות במעבר בין עיר לעיר
תמיד זה קורה לי שאני מגיע לאזור סואן אנשים
הגעתי לצומת עם קניון וכביש ראשי
עם מלא מכוניות מימין ומשמאלי
והופפפ רמזור
איזה באסה
מרגיש את ההתקף מתחיל מרגיש את הבטן התחתונה מתחילה להיות כבדה
הנשימות מתחילות להיות כבדות
והופ אין תחושה בידיים ברגליים
אתה בסדר תמשיך תמשיך אני אומר לעצמי
הנה הראש מתחיל לאבד כיוון
הנה הראש רץ על מחשבות של 500 קמש
לא מצליח לעשות סדר במחשבות
תמשיך אני אומר לעצמי אתה בדרך הנכונה אל תחזור הביתה ותפסיד לחרדה שוב
הרי מה יקרה בסוף?
ההתקף יעבור ותחזור לדברים שאתה אוהב בבית תחזור לתוכניות בטילויזה שאתה אוהב תחזור לסרטים שאתה אוהב
אני ממשיך ממשיך מגיע ל 8 דקות לפני סוף המסלול שוב כביש מהיר
מנסה לעצום את העיניים ולא לראות את המוכניות דוהרות ב 500 קמש כמו המחשבות שלי

צמשיך הגעת הביתה
ואז שאני רואה את הבית מולי אני נירגע
יושב על הספסל להוריד את הדופק
ואומר תודה לך אלוהים

 

[ורדה צדיק]

נצחון

כל הכבוד על הנחישות !
איך היית קורא לתהליך הזה
שעברת בין צומת לצומת ?

 

[shadow191]

כמו אורגוזמה

אופוריה ואז התחילו המחשבות שאולי בכל זאת אפשר לעשות דברים טובים כמו שבעבר הייתה עושה
&nbsp
קניתי ספר מעניין של DARE למי שמכיר זו קבוצה בארצות הברית של הפרעת חרדה
&nbsp
הרגשתי טוב
אבל תמיד שבא לי לעשות משהו אחר
&nbsp
החרדה מגיעה ונותנת לי איתות הלו אני פה!

 

[ורדה צדיק]

חרדה כאורחת

התיאור שלך מזכיר לי אורח שבא להתארח.
כך החרדה - באה להתארח אצלך מדי פעם.
ואם נמשיך עם הדימוי הזה,
איך מתייחסים לאורחת ?
מקבלים אותה יפה, שואלים אותה מה שלומה,
ואח"כ נפרדים ממנה לשלום.
האורחת היא לא האויב, היא לא מאיימת,
היא באה בטוב.
התייחסות לחרדה כאל אורח/ת יכולה להוריד את הפחד ממנה,
וזהו כלי נוסף להתמודדות עם חרדה.

 

[מריו30]

החרדה באמת כמו אורחת

רק שצריך כלים כדי לדעת איך לקבל אותה..

 

[קרנף לבן 1]

גם לי הייתה בעיה בהליכה- היתגברתי והלכתי וזה עבר

 

[EZCA]

לכן אני כשהייתי פעם במצבך עשיתי כל יום צעידה על המדרכה הכי

קרובה לבית שלי ב-4 הרחובות בכיוונים צפון מערב דרום ומזרח. בכל כיוון היה 100 מטרים ובסיבוב שלם 400 מטרים. הסתובבתי כמה סיבובים שיכלתי להסתובב וכשרגלי התעייפו אז נכנסתי לביית לשכב במיטה במנוחה.לא התרחקתי מהבית ולא התקרבתי לרמזורים ולא במקומות הומה אנשים רבים. ואכן הצעידה הרגיעה אותי ויכולתי להמשיך ולתפקד באותו יום.אני כמובן לא ממליץ ללכת בזמן שהשמש זורחת. אז תעשה גם אתה כמו שאני עשיתי והעיקר להיות בתנועה וללא עצירה תוך כדי הצעידה. בנוסף לכך רכשתי גם שעון דופק של חברת פולר ובזמן הצעידה ראיתי את מהירות הדופק בזמן ההליכה. השתדלתי לא לעבור את דופק מעל 140 לדקה כי במהירות דופק גדולה אז עלולים לחטוף התקף כי הלב לא מספיק להזרים למוח חמצן דרך זרימת הדם ואז כשהמוח מקבל פחות חמצן אז נוצר התקף עם טשטוש כאילו שמתקרבים לאיבוד ההכרה.