נעה ללא הפסקה
New member
הלילה ישנתי עם מזגן...
קפאתי מקור ולא פציתי פה. ישנתי עם מזגן כי חברה שלי, שליוותה אותי משך 12 שנה היתה מאוד חולה. היא התקשתה לנשום. ואני ישנתי עם מזגן. בשעה 16:00 אחרי הצהריים קיבלתי הודעה שהכלבה שלי לא תחיה עוד, שיש צורך להרדים אותה. כמה שניות אחר כך כבר הייתי עם הוטרינר על הקו, שיחכה לי. שלא יתן לנשמה המקסימה הזו ללכת ממני בלי פרידה. היה מאוחר מידי. היא לא עמדה בזה ומתה עוד לפני שהספיק להזריק לה. כן, אני עצובה. לא, לא ויתרתי על הפרידה ממנה. היה לי חשוב. הלכתי למרפאה, ליטפתי את הגוף הנוקשה שלה, בכיתי, נישקתי... כן, אני עדיין בוכה. בוכה משום כשכחזרתי הביתה, עם ילד האור, הוא שאל "איפה שר?" למען האמת, גם אני בשלושה ימים האחרונים שואלת איפה היא. היא כבר לא קפצה לקראתי, היא כבר לא היתה מסוגלת לנבוח כשהגעתי, רק אתמול הצליחה לכשכש מעט בזנב...וזהו! זה היה סימן החיוניות האחרון שנתנה. משם רק דעכה. זהו, 12 שנים. זה לא שהרגע הזה לא ברור, כולנו יודעים שנפרד מחיות המחמד אחרי 12-15 שנים אבל אף אחד לא מסוגל להכין אותנו לריק שהן משאירות אחריהן. שר כבר לא תהיה כאן כדי לספוג את הדמעות. שר כבר לא תהיה כאן כדי שאפתח בשבילה את השמיכה בלילה (מתוך שינה). שר כבר לא תהיה כאן כדי להציק לי כשאני יושבת ולדחוף את הראש שלה מתחת ליד שלי. שר שהיתה שלי, עד לפני ארבע וחצי שעות כבר לא תשמח לקראתי.
קפאתי מקור ולא פציתי פה. ישנתי עם מזגן כי חברה שלי, שליוותה אותי משך 12 שנה היתה מאוד חולה. היא התקשתה לנשום. ואני ישנתי עם מזגן. בשעה 16:00 אחרי הצהריים קיבלתי הודעה שהכלבה שלי לא תחיה עוד, שיש צורך להרדים אותה. כמה שניות אחר כך כבר הייתי עם הוטרינר על הקו, שיחכה לי. שלא יתן לנשמה המקסימה הזו ללכת ממני בלי פרידה. היה מאוחר מידי. היא לא עמדה בזה ומתה עוד לפני שהספיק להזריק לה. כן, אני עצובה. לא, לא ויתרתי על הפרידה ממנה. היה לי חשוב. הלכתי למרפאה, ליטפתי את הגוף הנוקשה שלה, בכיתי, נישקתי... כן, אני עדיין בוכה. בוכה משום כשכחזרתי הביתה, עם ילד האור, הוא שאל "איפה שר?" למען האמת, גם אני בשלושה ימים האחרונים שואלת איפה היא. היא כבר לא קפצה לקראתי, היא כבר לא היתה מסוגלת לנבוח כשהגעתי, רק אתמול הצליחה לכשכש מעט בזנב...וזהו! זה היה סימן החיוניות האחרון שנתנה. משם רק דעכה. זהו, 12 שנים. זה לא שהרגע הזה לא ברור, כולנו יודעים שנפרד מחיות המחמד אחרי 12-15 שנים אבל אף אחד לא מסוגל להכין אותנו לריק שהן משאירות אחריהן. שר כבר לא תהיה כאן כדי לספוג את הדמעות. שר כבר לא תהיה כאן כדי שאפתח בשבילה את השמיכה בלילה (מתוך שינה). שר כבר לא תהיה כאן כדי להציק לי כשאני יושבת ולדחוף את הראש שלה מתחת ליד שלי. שר שהיתה שלי, עד לפני ארבע וחצי שעות כבר לא תשמח לקראתי.
