בשורות טובות!
New member
הלימוד היומי/ הרבנית נעמי וולפסון
"...במהותם השורשית הרוחנית הם מציאות אחת, וכשיוצאים לעולם מתפרשים, ואם זוכים מתחברים" (זוהר, שמות). בשורשם, מלמד אותנו הזהר, מהווים בני הזוג יחידה אחת, יצירה אחת. היכולת לחוות אחדות נשמתית זו תלויה בבני הזוג – "אם זוכים". משמעות כפולה טמונה במילים אלו: ככל שבני הזוג ישקיעו בקשר בינהם ויזדככו במידותיהם, כך יזכו ליהנות יותר מפרי עמלם. הזכייה איננה דומה לזכייה בפייס – זכייה התלויה במזל - אלא קשורה באופן ישיר להשקעה, לעמל ולזיכוך. המחשבה שמא טעיתי בבחירת בן הזוג מביאה למבוי סתום, לתסכול עמוק ולרפיון ידיים. ברגע שאחד מבני הזוג מאמץ מחשבה זאת, הוא מונע התמודדות עם המצב, הוא מסכל כל סיכוי של בנייה, כל סיכוי של בירור וליבון אמיתי של הקונפליקטים שנוצרו. לעומת זאת, אם ישנה ידיעה ברורה ש"הקב"ה מזווג זיווגים", וש"מה' אשה לאיש", נקודת המוצא שונה לחלוטין ומדרבנת את בני הזוג לברר באופן אמיתי מה גורם ל"תקיעות" ביניהם ולחיכוכים המתמידים. ידיעה זאת מאיצה בהם למצוא דרכים לפתרון ולקירוב הלבבות. האמונה הברורה שאין כאן מקרה, היא זו שיוצרת את התשתית המאפשרת לראות את הקושי כהזדמנות וכקרש קפיצה. כשמזדמנת סיטואציה קשה, ישנה נטייה מזיקה ביותר לעוות את המציאות ולראות את הכל בשחור. המחשבה מסננת ומדחיקה לפינה אפלה של המוח את כל החוויות החיוביות ואת כל הרגעים היפים. ומכאן קצרה מאוד הדרך למחשבה "שמא לא התחתנתי עם האדם הנכון". זה הזמן לתבוע מעצמנו לא לשקוע בשלילי, לא לתת למחשבות השליליות לחלחל אלא לראות ש"בסך הכל יש לנו זוגיות טובה". כשישנם קשיים (ולמי אין...), אין זה מעיד כלל על חוסר התאמה. אם ישנו רצון טוב משני הצדדים לבחון מה החלק של כל אחד ביצירת האווירה השלילית, ואם במקום להאשים אחד את השני כל צד מוכן לבדוק במה הוא אחראי ליצירת המצב ובמה הוא יוכל לשנות – תגלו מהר מאוד ש"הנה זה פלא – הכל מתהפך לטובה"! נעמי וולפסון, יועצת לקשר זוגי
"...במהותם השורשית הרוחנית הם מציאות אחת, וכשיוצאים לעולם מתפרשים, ואם זוכים מתחברים" (זוהר, שמות). בשורשם, מלמד אותנו הזהר, מהווים בני הזוג יחידה אחת, יצירה אחת. היכולת לחוות אחדות נשמתית זו תלויה בבני הזוג – "אם זוכים". משמעות כפולה טמונה במילים אלו: ככל שבני הזוג ישקיעו בקשר בינהם ויזדככו במידותיהם, כך יזכו ליהנות יותר מפרי עמלם. הזכייה איננה דומה לזכייה בפייס – זכייה התלויה במזל - אלא קשורה באופן ישיר להשקעה, לעמל ולזיכוך. המחשבה שמא טעיתי בבחירת בן הזוג מביאה למבוי סתום, לתסכול עמוק ולרפיון ידיים. ברגע שאחד מבני הזוג מאמץ מחשבה זאת, הוא מונע התמודדות עם המצב, הוא מסכל כל סיכוי של בנייה, כל סיכוי של בירור וליבון אמיתי של הקונפליקטים שנוצרו. לעומת זאת, אם ישנה ידיעה ברורה ש"הקב"ה מזווג זיווגים", וש"מה' אשה לאיש", נקודת המוצא שונה לחלוטין ומדרבנת את בני הזוג לברר באופן אמיתי מה גורם ל"תקיעות" ביניהם ולחיכוכים המתמידים. ידיעה זאת מאיצה בהם למצוא דרכים לפתרון ולקירוב הלבבות. האמונה הברורה שאין כאן מקרה, היא זו שיוצרת את התשתית המאפשרת לראות את הקושי כהזדמנות וכקרש קפיצה. כשמזדמנת סיטואציה קשה, ישנה נטייה מזיקה ביותר לעוות את המציאות ולראות את הכל בשחור. המחשבה מסננת ומדחיקה לפינה אפלה של המוח את כל החוויות החיוביות ואת כל הרגעים היפים. ומכאן קצרה מאוד הדרך למחשבה "שמא לא התחתנתי עם האדם הנכון". זה הזמן לתבוע מעצמנו לא לשקוע בשלילי, לא לתת למחשבות השליליות לחלחל אלא לראות ש"בסך הכל יש לנו זוגיות טובה". כשישנם קשיים (ולמי אין...), אין זה מעיד כלל על חוסר התאמה. אם ישנו רצון טוב משני הצדדים לבחון מה החלק של כל אחד ביצירת האווירה השלילית, ואם במקום להאשים אחד את השני כל צד מוכן לבדוק במה הוא אחראי ליצירת המצב ובמה הוא יוכל לשנות – תגלו מהר מאוד ש"הנה זה פלא – הכל מתהפך לטובה"! נעמי וולפסון, יועצת לקשר זוגי
