הלכה יומית - יום ה

הלכה יומית - יום ה

צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע, ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, אין צריך לחזור ולברך. ושהייה שהיא לצורך האכילה, לא נחשב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהייה לא הוי הפסק משום שהיא לצורך אכילה. אך כשרוצה לאכול את הפרי ואין לו יותר ויש לחוש שמא פרי זה מתולע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קודם הברכה.
 
הלכה יומית - יום א

הטועם את התבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט, אינו צריך לברך. אבל אם בולע יש ספק, אם צריך לברך כיון שהוא בולע או א"צ לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכוין ליהנות ממנו בתורת אבילה ויברך עליו ויבלע: האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר מוטעם ונהנה ממנו, מברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפילו הוא דבר איסור, כיון שהתורה התירה לו עתה, צריך הוא לברך עליו. ואם הוא דבר מר שאינו נהנה ממנו אינו מברך עליו. השותה ביצה חיה לצחצח קולו, אף שאינו נהנה מטעמו נהנה הוא ממזונו ומברך עליו:
 
הלכה יומית - יום ב

נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת לבלעו או שאר דבר שנהנה ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו. אבל אם הוא שותה מים שלא לצמאו אלא כדי להבליע מה שנכנס לו בגרונו או לצורך אחר, לא יברך לפי שאין הנאה לאדם בשתיית המים אלא כשהוא שותה לצמאו: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאף אם יפליטו לא יהא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו. ולא יברך עליו בעודו בפיו משום דכתיב "ימלא פי תהלתך". ואם הוא דבר שאם יפליטו יהא נמאס, כיון דאסור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו. ואם אירע לו כן במשקין שאי אפשר לו לסלקן לצד אחד, אזי אם יש לו עוד משקין, יפלוט אלו לאיבוד. ואם אין לו יותר והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו, בולען ויברך אח"כ ברכה ראשונה (דכיון דנזכר בעודו בפיו דומה קצת לעובר לעשייתו) אבל ברכה אחרונה לא יברך. אך אם הוא יין ושתה רביעית, יברך גם ברכה אחרונה:
 
../images/Emo63.gifהלכה יומית - יום ג

היו לפניו שני מינים שברכותיהם שוות כגון אגוז ותפוח שיכול לברך על אחד ולפטור גם השני, חייב לעשות כן, ואסור לו לברך על אחד בכוונה שלא לפטור את השני כדי לברך גם עליו בפני עצמו, משום דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ויברך על היותר חשוב ונפטר השני אע"פ שלא היתה כוונתו לפטרו. אבל אם בירך על זה שאינו חשוב, אינו נפטר החשוב אלא א"כ היה דעתו לפטרו. אבל אם בירך בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב, דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא:
 
למעלה