הלכנו לברך את המטפלת שושנה...
יום שבת בבוקר, יום של שמש, יום יפה, הגיע הזמן ללכת להגיד חג שמח למטפל שושנה - המטפל שושנה טיפלה בילדי מגיל שלושה חודשים ועד גיל שנה וחצי, היתה להם כאמא בזמן שאני נעדרתי מהבית. אז לבשנו את התחפושות, מרחתי להם שוב את האיפור על הפנים, למלך שלי ציירתי שפם שקצוותיו מעוגלים, זקן קטן וחמוד, אף אדום (המלך שיכור) והקטנה ליצנית (שלא הספקתי לספר לכם עליה) חיוך גדול ושובב של ליצן שמגדיל את החיוך הטבעי שלה, אף אדום ונקודות חן בלחי לגוון. ארזתי משלוח מנות ויצאנו לדרך, סה``כ 3 בתים ממני. עלינו במדרגות דפקנו בדלת והבן שלי רץ פנימה בצעקה ``חג פורים שמח``, הדמעות עמדו בעיניה של המטפלת שושנה, חיבקה את בני נישקה אותו ואימצה אותו חזק אל החזה שלה, כמובן שהיא גם חלילה לא פסחה על בתי גם היא זכתה לחיבוק חם ואין ספור נשיקות. למטפלת שושנה יש שני ילדים גדולים הגדול בן 36 והקטנה בת 34 ושניהם רווקים, שניהם אוהבים את החיים וחיים את חיי הבילויים. חיבקה המטפלת שושנה את ילדי ודמעות זלגו לה מהעיניים, מרב אושר לא ידעה מה להוציא לילדים כיבוד, ישבנו אצלה כשעה וחצי, שעה וחצי של חיבוקים לילדים ונשיקות (והם דווקא אהבו את זה) וקמנו ללכת הביתה, ירדה איתנו המטפלת שושנה למטה, חיבוק נשיקה ושוב חיבוק ונשיקה ואז... זה קרה... חיבקה שושנה שוב את בתי הקטנה ואמרה לה ``למה את לא הנכדה שלי``, הרגשתי צביטה בלב, חשתי כאב חד כסכין שחודר אלי פנימה ומכאיב, אמרתי לה - לשושנה המטפלת -``היא כמו נכדה, היא אוהבת אותך כמו סבתא ואפילו יותר... כמעט כמו אמא, את גדלת אותה``, ראתה המטפלת שושנה את הכאב שפתאום נאחז בי שנפל עלי ואמרה ``כן אני אוהבת אותה אפילו יותר מנכדה`` - ככה היא אמרה - כי בעצם היא לא יודעת מה זה, אהבה לנכד או נכדה, בעלה התבונן מלמעלה מהחלון ויכולתי לראות את עיניו נוצצות, קצת כאלו רטובות, ואמר ``שושנה תגידי לה שגם אני אוהב אותה.. תגידי לה שגם אני`` רציתי לבכות, הדמעות חנקו אותי מבפנים ולא הרשתי להם לצאת החוצה, סגרתי אותם אצלי בפנים בתוכי, חיבקתי את המטפלת שושנה חזק, אמצתי אותה אלי לליבי, שתרגיש את חום גופי...וכמה שאני אוהבת אותה - את המטפלת שושנה- שהעניקה לילדי הרכים בזמן שהם הכי היו צריכים, והבטחתי לעצמי בליבי ביקור של פעם בשבוע אל המטפלת שושנה.... חג פורים שמח.... ובכל שמחה לפעמים יש גם קצת עצב....
יום שבת בבוקר, יום של שמש, יום יפה, הגיע הזמן ללכת להגיד חג שמח למטפל שושנה - המטפל שושנה טיפלה בילדי מגיל שלושה חודשים ועד גיל שנה וחצי, היתה להם כאמא בזמן שאני נעדרתי מהבית. אז לבשנו את התחפושות, מרחתי להם שוב את האיפור על הפנים, למלך שלי ציירתי שפם שקצוותיו מעוגלים, זקן קטן וחמוד, אף אדום (המלך שיכור) והקטנה ליצנית (שלא הספקתי לספר לכם עליה) חיוך גדול ושובב של ליצן שמגדיל את החיוך הטבעי שלה, אף אדום ונקודות חן בלחי לגוון. ארזתי משלוח מנות ויצאנו לדרך, סה``כ 3 בתים ממני. עלינו במדרגות דפקנו בדלת והבן שלי רץ פנימה בצעקה ``חג פורים שמח``, הדמעות עמדו בעיניה של המטפלת שושנה, חיבקה את בני נישקה אותו ואימצה אותו חזק אל החזה שלה, כמובן שהיא גם חלילה לא פסחה על בתי גם היא זכתה לחיבוק חם ואין ספור נשיקות. למטפלת שושנה יש שני ילדים גדולים הגדול בן 36 והקטנה בת 34 ושניהם רווקים, שניהם אוהבים את החיים וחיים את חיי הבילויים. חיבקה המטפלת שושנה את ילדי ודמעות זלגו לה מהעיניים, מרב אושר לא ידעה מה להוציא לילדים כיבוד, ישבנו אצלה כשעה וחצי, שעה וחצי של חיבוקים לילדים ונשיקות (והם דווקא אהבו את זה) וקמנו ללכת הביתה, ירדה איתנו המטפלת שושנה למטה, חיבוק נשיקה ושוב חיבוק ונשיקה ואז... זה קרה... חיבקה שושנה שוב את בתי הקטנה ואמרה לה ``למה את לא הנכדה שלי``, הרגשתי צביטה בלב, חשתי כאב חד כסכין שחודר אלי פנימה ומכאיב, אמרתי לה - לשושנה המטפלת -``היא כמו נכדה, היא אוהבת אותך כמו סבתא ואפילו יותר... כמעט כמו אמא, את גדלת אותה``, ראתה המטפלת שושנה את הכאב שפתאום נאחז בי שנפל עלי ואמרה ``כן אני אוהבת אותה אפילו יותר מנכדה`` - ככה היא אמרה - כי בעצם היא לא יודעת מה זה, אהבה לנכד או נכדה, בעלה התבונן מלמעלה מהחלון ויכולתי לראות את עיניו נוצצות, קצת כאלו רטובות, ואמר ``שושנה תגידי לה שגם אני אוהב אותה.. תגידי לה שגם אני`` רציתי לבכות, הדמעות חנקו אותי מבפנים ולא הרשתי להם לצאת החוצה, סגרתי אותם אצלי בפנים בתוכי, חיבקתי את המטפלת שושנה חזק, אמצתי אותה אלי לליבי, שתרגיש את חום גופי...וכמה שאני אוהבת אותה - את המטפלת שושנה- שהעניקה לילדי הרכים בזמן שהם הכי היו צריכים, והבטחתי לעצמי בליבי ביקור של פעם בשבוע אל המטפלת שושנה.... חג פורים שמח.... ובכל שמחה לפעמים יש גם קצת עצב....
עצוב