JuSt My LuCk
New member
הללויה../images/Emo221.gifBUBBLE ERAPפרק 27 חלק א'../images/Emo221.gif
סוף סוףףףףף XDDD אוקי הנה הפרק
תהנו
אני מצטערת שאני לא מפרטת דברים אני חייבת לעוף חחח אבל כן שוב פרק מאוד מאוד הזוי האמת שאני כותבת רק דברים הזויים XD טוב נו XD ביי לכן
פרק 27 חלק א': "אוקי אני חוזר,מה קורה פה?" חזר על עצמו טום כאשר עמד בפתח החדר,מביט על התמונה הקפואה שהתגלתה לפניו: דני שוכב ער והמום,הרופא קשור לכיסא,ג'ניפר נשענת על הקיר עינייה אדומות,דאגי מתגלגל מצחוק כהרגלו,ואני יושבת על ג'וליה אוחזת ברגלה בעוד היא מושכת בשערי. "אוקי אני אסביר לך" אמר דאגי ועשה קול עמוק והבליט את חזהו, "קרב בנות"הוא הצביע עלינו, "תוכניות שפלות של סרטים גרועים" הוא אמר והצביע על ג'ניפר וג'וליה, "ריב על בנים" הוא הצביע עלי ועל ג'ניפיר,"ניסיון התנקשות"הוא אמר והצביע על הרופא ועל ג'וליה, "והמון המון אבל המון טונה" הוא אמר והצביע עליו ועל האיש הזקן מלפני כן. לא הבנתי איך דאגי התיחס לכל העניין בכל כך הרבה הומר... ואז,אז נזכרתי בערב שלפני הארוחה שארגנתי לדני...שדאגי אמר לי שהוא מתייחס להכול בהומור כי הוא לא רוצה להיות אחד מהאנשם ה'ריקניים',כנראה זו דרך מפלט בשבילו.... ולפתע נזכרתי במשהו נוסף,'נשיקה'חזרה המילה במוחי,המון זמן לא חשבתי על אותו הערב,ולפתע עורי רעד מצמרמורת,החליף את רקמו בעור ברווז ולבי פעם בחוזקה. 'מה קורה פה?' חשבתי לעצמי, מקווה שלא מה שאני חושבת. "אהה אוקי זה כל כך ברור" נכנס קולו של טום למחשבות המבוהלות שלי. "מה באמת?! איההה!" שאלתי בעוד ג'וליה המשיכה בניסיונותיה הנואשים להפריד את השער מהקרקפת שלי. "לא! וואי שניה אני עוזב אתכם וזה מה שקורה?!"אמר טום בכעס, "אמממ כנראה שכן,מה זה הדבר הזה ביד שלך?!" שאל דאגי ורק אז שמתי לב לכך שטום מחזיק אסלה! "אההה..."התחיל טום להסביר. "טום תקשיב אני חושב שצריך לקשור על זה סרט אדום כזה כמו במלכת היופי רק ששם זה על מכונית ולא על אסלהה..המה לעזאזל?!" ועכשיו הארי הגיע מבוהל כמו טום,משועשע כמו דאגי ו.... טוב מה שבטוח לא כאוב כמוני. "אוקי אני אסביר לך" אמר דאגי והפעם התקופף והחל להנהג כמו קוף"הו הו הו הו הו הו הוהו" "אההה אוי נו דאגי אמרתי לך שאני לא רוצה אותך אז החלטת להרוג את כולנו?!" התלוצץ הארי. "פאק אנשים אתם מבינים באיזה מצב אנחנו נמצאים?!" צעקתי, "נמאס לי שאתם מתייחסים להכל בהומר! יש דברים שלא מצחיקים וזה אחד מהם! ואת תפסיקי למשוך לי בשער אני שאני אזרוק את נעלי הפרדה שלך מהחלון!" צעקתי לעבר ג'וליה שמייד עזבה את שערי. "אנחנו מצטערים עדי..." הם אמרו במקהלה. "אני חושב שאני אלך להביא לי קפה" אמר הארי והתמתח. "אוו לא אתה לא"!צעקה ג'וליה וניסתה להתשחרר מאחיזתי. "ג'ניפר עצרי אותו!" היא אמרה בעוד הארי רץ מהחדר כשאר קולו של טום מסנן 'משטרה,את הבחורים שלנו'. ג'ניפר החלה לרוץ אחריו אך ברגע האחרון טום שם לה רגל והיא נפלה,ג'וליה רצה לקרתה. "חעחעחעחעחעחעחעחעחעחע" צחקו טום ודאגי בצחוק מאולץ. "דני!" לבסוף קלטתי את המצב,ונזכרתי במה שהתחלתי לעשות. התרוממתי מהמיטה והתחלתי לחבק אותו בחוזקה. "עדי עדי את מוחצת אותי!" השתנק דני שקולו היה צרוד ועייף. "תודה לאל שאתה בסדר" אמרתי בלחש והרגשתי את הדמעות זולגות מעיניי. "אל תבכי..."הוא לחש והחל ללטף את שערי. שמעתי צעדים מאחורי,כבר ידעתי לזהות למי שייך רעש נעלי העקב. "או לא את לא!" שמעתי את דאגי אומר בדיוק לפני שהסתובבתי לעברה, נשמע רעש נפילה,סובבתי את ראשי שנשען על חזהו של דני לעבר מקור הרעש, ג'וליה נפלה על כיסא,לא לא סתם כיסא... הכיסא שאליו היה קשור הרופא. "קראתם לנו בחורים?"
סוף סוףףףףף XDDD אוקי הנה הפרק
