תודה רבה, קראתי.
כאיש מקצוע, דעתי שאין להכיר בהוצאות הלנת שכר, שכן הוצאה זו הוצאה תוך הפרת החוק. זו מסקנתי, אבל ...שלי בלבד. קטונתי מלפרש את החוק, לכן פניתי לפורום מכובד
זה בתקווה שמישהו נתקל בבעיה, או (כפי שעשית אתה) יעזור לי להגיע למסקנות.
תקפתי את הבעיה מזווית עונשין. על אי תשלום שכר מינימום, שללא ספק מהווה עבירה פלילית ברת עונשין. על חלק זה , לדעתי יש לתאם גם הוצאות הלנת שכר.
לגבי "מדורי דורות", אכן אנחנו עושים כך ביותר מתחום אחד, לגבי תאום קנסות הייתי בטוח שיש איזה תקנה ספציפית בנושא, כך גם הרבה מעמיתינו.
לגבי "יש ספק - אין ספק". השאלה אם אנחנו כלבי שמירה או כלבי תקיפה.
וקצת היסטוריה. עד לתיקון סעיף (21)9 לפקודה, הלנת שכר הייתה פטורה אצל המקבל והוצאה לא מוכרת אצל המשלם. ולדעתי כך צריך להיות. לזכרוני הפקודה
תוקנה כתוצאה מהתנהגות כמה ראשי רשויות ועמותות נתמכות. מה שהם עשו מדי פעם, הלינו שכר לחברי החמולה ומקורבים אחרים. אחרי 3-4 חודשים שילמו להם
כפול, כאשר חלק הלנת השכר פטורה. גרעונות ? מנהל תקין? אחריות אישית? לא אכפת להם. בסוף המדינה מכסה. יש ביטוי "כסף של יהודים", וזה יותר מהפקר.
זה הרקע לתיקון, כאמור למיטב זכרוני.
ותודה על הערותיך, עזר לי.
