מילים מהלב לגבי ביקורת עצמית
ביקורת עצמית - יתרון או חיסרון? זה זמן מה שאני מנסה להחליט לגבי התשובה. ביקורת עצמית יכולה להיות דבר חיובי, דבר ממתן בחיים, מויל אך יחד עם זאת גם הרסני. אצלי לפחות התחושה היא שהביקורת העצמית שלי לא נותנת לי "הנחות" בתחומים בחיים שאני בטוחה שאפשר לקבל קצת כאלה... לדוגמא - התחלתי לעבוד לפני חודשיים, לאחר שהרבה שנים ישבתי בבית וגידלתי את הילדים (בעל שעובד מסביב לשעון או בעברית "אלמנת הייטק"...), ברגע שהתחלתי לעבוד, נדמה היה לי כי "אני על הגל", כלומר הנה הצלחתי להשתלב חזרה במעגל העבודה שמבחינתי היה שווה למעגל החיים. כל יום שעבר כך גדלה העייפות הפיסית והנפשית, פתאום אין לי זמן כפי שהייתי רוצה לא לילדים, לא לבעלי ואף לא לעצמי. ניסיתי לשכנע את עצמי שהנה בעוד מספר ימים המצב יתייצב ויהיה לי קצת יותר קל, אך לשווא המצב הוחלך ונהיה קשה - אני מוצאת את עצמי במצבי עייפות שהכרתי רק כאשר בני הקטן היה בן מספר חודשים, אין לי כח לכלום, אני רק מחפשת איפה להניח את הראש... דיברנו על ביקורת עצמית - אני חושבת שאשה אחרת היתה חושבת לעצמה - לא נורא, עוד קצת, אז מה אם הבית לא מטופל כפי שהיה תמיד, אז מה אם יש לי פחות כח וראש לסקס, אז מה אם הפסדתי את החוג שאני רשומה אליו וכל כך אוהבת (הבעל עוד לא חזר מהעבודה והעיניים שלי כבר נעצמות...) ואז מה אם אין לי זמן לשבת בשקט שעה לבד בבית קפה ופשוט לנוח... אבל אצלי - אין אז מה! תמיד נדמה לי שהייתי יכולה לעשות יותר, להיות יותר קשובה, להיות יותר זמינה, וכד'. בקיצור אצלי הביקורת העצית גורמת לתחושת חוסר הצלחה למרות שנדמה היה לי שהנה הצלחתי ו - איך זה שכולן בכל זאת מסתדרות? אנא שתפו אותי במצבכם - איך אתן מסתדרות, האם אתן מוותרות לעצמכן קצת, אני חיה בתחושה של החמצה יומיומית וזה פשוט מתסכל. אין לי כוונה לשבת בבית מחדש, אך יחד עם זאת אני לא מליחה למתן את הביקורת העצמית שלי כלפי הדרך בה מתנהלים חיי כרגע. תודה מראש, העייפה.
