אשר למאמרו של ר' מאיר,
כתבתי את החיבור הקצרצר הזה על סמך הכרות כוללת עם הגותו של ל ' בעניין היחס בין עבודת ה' לתמורה על עבודה זו. כך, בכלליות, פשוט וחלק, מבלי להתפלפל ולהתחכם.
האם ל' האמין בשכר על העיסוק בתורה ? וודאי שלא. מאחר שגם זכיה וגם זכות עניינן תועלתני, במובן של קבלת דבר בתמורה, ואין זה משנה כלל את עקרון קבלת התמורה אם נשתמש במילה זכות או זכיה, או שכר או רווח או מתן או תועלת ..... לכן הפילפול וההתחכמות שצפיתי ושהזהרתי מפניהם אינם מקצרים במאומה את הרשימה הארוכה והמפורטת של טובות ההנאה להן זוכה כל העוסק בתורה לשמה, ובכללן זכיות או זכויות "מגונות" כגון גבורה, מלכות, ממשלה, גדולה ורוממות.
וכך לגבי אנטיגנוס.
ברור ש"דבריו של אנטיגנוס מציגים את ההבדלה הגדולה והחשובה בין עבודת ה' לשמה לעבודת ה' שלא לשמה" אבל מכאן עדיין לא משתמע שליבוביץ היה חותם על ניסוח ההבדלה הגדולה הזו כפי שנוסחה ע"י אנטיגנוס. גם כאן, שוב, כתבתי את הדברים מתוך הכרות כוללת עם הגותו של ל'. הרי ליבוביץ מסוגל בכתביו לכנות את אלהים "הבורא" ולא יהיה נכון להסיק מכך שאין הוא "מתרגש" מתואר זה, כפי שאנו לומדים מכלל הגותו. לגבי מאמר אנטיגנוס עצמו יתכן של' לא היה מקדיש לו דברים כלל אלמלא היה הרמב"ם מזכיר אותו. מי יודע. על כל פנים ל' עצמו מציג על דברי אנטיגנוס שאלות פרשניות הנוגעות להבנות שונות של הדברים מה שמוכיח לדעתי שהוא כן התרגש מהניסוח - וזו גם הסיבה להצגת השאלות, כמו זו למשל : "האם נתכוון ( אנטיגנוס )רק להפרדה בכוונתו של עובד ה', כלומר שלא יתכוון להשיג פרס על עבודתו או שמא התכוון גם להפרדה בתודעתו, כלומר שידע שאין פרס על שימוש זה, לשון אחר : שאין שכר על קיום המצוות נוסף על עצם היותן עבודת ה' ? " ( ההדגשות במקור ואנחנו כמובן יודעים איך ל' מעוניין לפרש ). ובכן אתה רואה שליבוביץ מתלבט, שהוא כן מתרגש מהניסוח מה שגם מוכח בהמשך הדברים כאשר הוא על רקע פרשנותו של הרמב"ם "נושם לרווחה" וכותב : " ... בזה מוסבר גם הניסוח המילולי של מאמרו של אנטיגנוס ... " .
מבלי לקרוא מילה אחת נוספת מדברי ל' אתה נוכח שכן התרגש מהניסוח המילולי, ואם בכל זאת המשכת לקרוא אתה מגיע להצגת שתי אפשרויות של פרשנות לאנטיגנוס - ובכל מקרה ל' מציג על מאמר זה יותר שאלות והירהורים מאשר תשובות מוחלטות.
ושוב, בפעם השלישית - כתבתי את הדברים מתוך הכרות עם כלל הגותו של ל' וכבטוי לשורה התחתונה. ואכן אין ספק שייחוס המאמר לשמעון הצדיק היא שגגת קולמוס.