הם הפכו לשיר.....
בפרוץ מלחמת ששת הימים הוצב שלמה אפשטיין בירושלים בגדוד 28 של חטיבת הצנחנים בדרגת טוראי.
ב־6 ביוני 1967, יומה השני של המלחמה, פרץ הגדוד משכונת בית ישראל לכוון העיר העתיקה.
בעוד פלוגתו של אפשטיין מסתערת רגלית באזור פתוח, פתחו עליה חיילי הליגיון הירדני בהפגזת מרגמות כבדה. חלק גדול מהצנחנים נפגעו ונותרו בשטח. שאר הלוחמים התפזרו למקומות מחסה. במהלך ההפגזה נותר אפשטיין בשטח המופגז והחל בטיפול בפצועים.
בהגיעו אל הצנחן הפצוע יוסף חגואל שרגליו רוסקו, גרר אותו בסמוך לקיר וגהר מעליו כשהוא חשוף. בשלב זה התפוצץ לידם פגז. אפשטיין ספג בגופו את רסיסי הפגז ונהרג. בכך מנע מן הרסיסים לפגוע בפצוע.
אפשטיין נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. לאחר מותו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל, אשר הומר בעיטור העוז בשנת 1973..
וזה השיר מאחורי הסיפור:
בלדה לחובש
יהורם גאון
מילים: דן אלמגור
לחן: אפי נצר
http://www.youtube.com/watch?v=pEwA8VPsn2Q
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!
בפרוץ מלחמת ששת הימים הוצב שלמה אפשטיין בירושלים בגדוד 28 של חטיבת הצנחנים בדרגת טוראי.
ב־6 ביוני 1967, יומה השני של המלחמה, פרץ הגדוד משכונת בית ישראל לכוון העיר העתיקה.
בעוד פלוגתו של אפשטיין מסתערת רגלית באזור פתוח, פתחו עליה חיילי הליגיון הירדני בהפגזת מרגמות כבדה. חלק גדול מהצנחנים נפגעו ונותרו בשטח. שאר הלוחמים התפזרו למקומות מחסה. במהלך ההפגזה נותר אפשטיין בשטח המופגז והחל בטיפול בפצועים.
בהגיעו אל הצנחן הפצוע יוסף חגואל שרגליו רוסקו, גרר אותו בסמוך לקיר וגהר מעליו כשהוא חשוף. בשלב זה התפוצץ לידם פגז. אפשטיין ספג בגופו את רסיסי הפגז ונהרג. בכך מנע מן הרסיסים לפגוע בפצוע.
אפשטיין נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. לאחר מותו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל, אשר הומר בעיטור העוז בשנת 1973..
וזה השיר מאחורי הסיפור:
בלדה לחובש
יהורם גאון
מילים: דן אלמגור
לחן: אפי נצר
http://www.youtube.com/watch?v=pEwA8VPsn2Q
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!
