הם חזרו.
נסעו לחו"ל, לסופ"ש. אמרתי לעצמי, נהדר, איזה טיימינג; אני בבית מיום חמישי, מצעד הגאווה בשישי ולא צריך להסביר לה למה אני בת"א עד שבע בערב, יהיה לי קצת שקט, קצת כיף, מה רע? היום הם חזרו. אני חושב ששברנו איזה שיא, כי בשניה שהיא נכנסה וראתה את התספורת החדשה היא ישר עיקמה פרצוף. היא מניחה שחיכיתי עד שהיא תטוס לחו"ל בשביל ללכת להסתפר בגזוז, כי היא לא אוהבת שאני מסתפר שם [או בכל מספרה אחרת]. מתי היא תבין שאני לא שואל אותה איפה להסתפר? שהיא גם ככה לא פקטור בהחלטה שלי? אבל זה בקטנה. חבר שלי לשעבר היה אצלי אתמול בלילה. דברים התלהטו, אני לא אפרט, אבל נשארו עליי כמה סימנים. טוב, נו, לא פעם ראשונה שיש עלי סימנים. "הלכתי למועדון ביום שישי". אז היה עליהם גם פרצוף חמוץ, בפעם הראשונה בחיים, "מי עשתה לך את הסימנים, אפרת?" "הא? מה אפרת קשורה לזה?" [ידידה שלא ראיתי אותה משהו כמו שנה~] "אז מי?" -אין תגובה- [בכוונה. מצטער, אין לי כח להסתיר ואני לא מתכוון לרצות אף אחד.] טוב, ירדנו מהנושא. כעבור שעה, אני רעב, הולך לעבר המטבח. היא: "בוא רגע" אני: "כן?" - "נו, אז מי עשתה לך את הסימנים? שתבין, אני לא בת 200, רק 50, וגם אני עברתי גיל התבגרות." [נניח. ממש הומור ציני.] "אם היית אומר לי שיש לך חברה אז מילא." - "אין לי חברה." - "שלא יהיו חברים.." - "הא?" - "אז מה, פשוט הולכים למועדון וחוזרים עם סימנים?" - "כן." - "אני מאוד מקווה שזה לא מבן" - "הא?" - "מילא בנות, אבל אני מאוד מקווה שזה לא מבנים. בנים זה כבר לא משחק\מצחיק. אני אהרוג אותך." הצבע ירד לי מהפנים. פשוט הלכתי משם, שאני לא אזרוק לה איזה תגובה מלאת רעל לפנים. והנה כל ההערכה שהייתה לי כלפיה עפה לה מהחלון. הם היו חייבים לחזור?
נסעו לחו"ל, לסופ"ש. אמרתי לעצמי, נהדר, איזה טיימינג; אני בבית מיום חמישי, מצעד הגאווה בשישי ולא צריך להסביר לה למה אני בת"א עד שבע בערב, יהיה לי קצת שקט, קצת כיף, מה רע? היום הם חזרו. אני חושב ששברנו איזה שיא, כי בשניה שהיא נכנסה וראתה את התספורת החדשה היא ישר עיקמה פרצוף. היא מניחה שחיכיתי עד שהיא תטוס לחו"ל בשביל ללכת להסתפר בגזוז, כי היא לא אוהבת שאני מסתפר שם [או בכל מספרה אחרת]. מתי היא תבין שאני לא שואל אותה איפה להסתפר? שהיא גם ככה לא פקטור בהחלטה שלי? אבל זה בקטנה. חבר שלי לשעבר היה אצלי אתמול בלילה. דברים התלהטו, אני לא אפרט, אבל נשארו עליי כמה סימנים. טוב, נו, לא פעם ראשונה שיש עלי סימנים. "הלכתי למועדון ביום שישי". אז היה עליהם גם פרצוף חמוץ, בפעם הראשונה בחיים, "מי עשתה לך את הסימנים, אפרת?" "הא? מה אפרת קשורה לזה?" [ידידה שלא ראיתי אותה משהו כמו שנה~] "אז מי?" -אין תגובה- [בכוונה. מצטער, אין לי כח להסתיר ואני לא מתכוון לרצות אף אחד.] טוב, ירדנו מהנושא. כעבור שעה, אני רעב, הולך לעבר המטבח. היא: "בוא רגע" אני: "כן?" - "נו, אז מי עשתה לך את הסימנים? שתבין, אני לא בת 200, רק 50, וגם אני עברתי גיל התבגרות." [נניח. ממש הומור ציני.] "אם היית אומר לי שיש לך חברה אז מילא." - "אין לי חברה." - "שלא יהיו חברים.." - "הא?" - "אז מה, פשוט הולכים למועדון וחוזרים עם סימנים?" - "כן." - "אני מאוד מקווה שזה לא מבן" - "הא?" - "מילא בנות, אבל אני מאוד מקווה שזה לא מבנים. בנים זה כבר לא משחק\מצחיק. אני אהרוג אותך." הצבע ירד לי מהפנים. פשוט הלכתי משם, שאני לא אזרוק לה איזה תגובה מלאת רעל לפנים. והנה כל ההערכה שהייתה לי כלפיה עפה לה מהחלון. הם היו חייבים לחזור?
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif
